חוסר הערכה עצמית

בעלי שיח' סובל מבעיה של חוסר הערכה עצמית. זה מתבטא בדברים שונים, כמו זה שהוא לוקח מאוד קשה אמירות של אנשים כלפיו, הוא תמיד יפרש אותן כנגדו.

הוא גם ממוצא ספרדי, ומעולם לא שמעתי גזען כמוהו. הוא באמת חושב שספרדים פחות חכמים ועוד.

כשיצאנו ההורים שלי די חששו מהקשר, אני שיתפתי אותו בכל מה שעבר עלי בבית (אולי זו היתה טעות? בכל-אופן, לא יכולתי להתמודד עם זה לבד), אבל כל הסיפור הזה גם גרם לחוסר בטחון שלו אצל ההורים שלי. למרות שאנחנו אצלם הרבה והוא מרגיש שם די חופשי, להורים שלי יש סגנון קצת שונה, כלומר, הם לא מראים אהבה ומרבים במחמאות אפילו שהם אוהבים אותו, ולאמא שלי יש יציאות מאוד דוגריות שצריך לדעת לאכול אותן, אבל הוא תמיד לוקח אותן אישי ונפגע.

הוא אף-פעם לא מרוצה מעצמו לאורך זמן, ומאוד ביקורתי כלפי עצמו.

הוא בטוח שהוא לא חכם, וחוזר על זה כל הזמן. למרות שלפעמים הוא אומר, איך X קיבל כך בפסיכומטרי הוא לא יותר חכם ממני? הפסיכומטרי, הוא, לדעתי, אחד השחקנים הראשיים פה. הוא עשה פעם פסיכומטרי בכיתה י"ב ומרוב התרגשות לא ישן בלילה לפני, בבחינה עצמה היה לו בלק-אאוט והוא קיבל ציון מאוד מאוד נמוך שלא גילה אותו אף-פעם לאף-אחד. גם לי הוא נתן לראות רק אחרי איזה חצי שנה של נישואין, אני מצידי לא לחצתי מעולם לראות. אני כל הזמן אומרת לו שפסיכומטרי זה ממש לא משקף שכל, והוא גם אומר את זה, אבל ממש לא מאמין בזה.

יש לו גם בעיה רצינית של לחץ. כלומר, הוא בחור לחוץ באופיו, ובמיוחד במבחנים, אבל אני לא יודעת אם זה קשור.

אני חושבת שיש לזה קשר גם לאמא שלו ולמצבה הנפשי (עוד יותר מהפסיכומטרי). אמא שלו היתה בדיכאון לאחר הלידה שלו, עד היום היא עם תרופות. כילד, אמא שלו מעולם לא תיפקדה כ"כ ועל אבא שלו היה רוב הנטל. גם כיום, אמא שלו מתנהגת לפעמים כמו ילדה, ובעלי די מזלזל בה (בליבו, כמובן). קראתי פעם שלדמות האם יש חשיבות בהקניית בטחון עצמי לילד, ולכן נראה לי שזה קשור.

הוא היה פעם אצל פסיכולוג בשביל אבחון לבחירת מקצוע, והפסיכולוג ביקש לדבר איתי ואמר לי שהבחור סובל מההערכה עצמית מאוד נמוכה ואני חלק מהגורמים ולכן גם אני יכולה לעזור לו. הוא אמר, בעצם, שאני הגורם העיקרי לזה (מה שלא נכון, לדעתי, כי הוא כבר היה ככה לפני שהתחתנו). לטענת הפסיכולוג, עצם זה שאני למדתי באוני' מקצוע די נחשב, ויש לי ציון מאוד גבוה בפסיכומטרי מוריד לו את ההערכה העצמית עוד יותר למטה.

בעלי, שמכיר בההערכה העצמית הנמוכה שלו, שולל מכל וכל את זה שמפריע לו מה שלמדתי באוניברסיטה, להפך, בחיים הוא לא היה מתחתן עם בחורה לא חכמה.

אותו פסיכולוג גם "איים" שאם לא נלך לטיפול (אצלו, כמובן...) זה יהרוס לנו את הזוגיות מתישהו..

בקיצור, אני מאוד רוצה לעזור לו (ולנו...)

אני כל הזמן מדגישה לו את הדברים שהוא טוב בהם הרבה יותר ממני ומאנשים אחרים (ולא חסר), אבל זה לא כ"כ עוזר

טוב, זה יצא מאוד ארוך, ועדיין לא כתבתי הכל

אבל אני אשמח להתייסות ולהצעות אם יש

תשובה

שלום רב,

נראה שאת צודקת שמדובר בבעייה רגשית עמוקה ומוקדמת יותר בבטחון העצמי של בעלך. מהחומר שאת מעלה נראה שלא ניתן להסתפק ביעוץ אלא בטיפול עמוק יותר ולא קצר. לפי דבריך נראה שאת מצית את מה שאת יכולה לעזור לו ויש צורך בגורם נוסף. האם נסית לשכנע אותו ללכת לטיפול פסיכולוגי- הכוונה לשיחות כמובן. הפסיכולוג צדק בהערכה שיש צורך בטיפול, אך נראה שבתחילה אישי לבעלך, ורק מאוחר יותר זוגי, במידה ויהיה צורך ורצון. כמובן שאתם צריכים לקבוע מי הפסיכולוג, ובעיקר לפי מה שמתאים לבעלך.

ישנם אנשים החוששים מללכת לפסיכולוג, יתכן ונכון יהיה לשכנע אותו לבוא לפגישה אחת על מנת לעשות אבחנה והערכת מצב. במידה ונוכחותך תקל עליו תשקלי להצטרף להתחלה ואח"כ להשאיר אותו לבד.

בהצלחה.