שלום רב,
אני בחורה בת 31 שמזה שנים רבות מחפשת את בן זוגי להקמת בית יהודי וכשר.
הכרתי בחור (צעיר ממני בכשנתיים) בדרך לא דרך, אנו יוצאים כבר כחודש וחצי.
אין מה להגיד הבחור מדהים, מקסים ביותר, מכבד ומכובד, מצחיק ומה לא? פשוט כל התשבוחות!!
והכי חשוב נעים לי איתו מאוד, ואני מרגישה געגועים ממפגש למפגש. לא היה לי צל של ספק שהכל יסתדר ואפילו נתחתן.
אתמול כשנפגשנו ממש במקרה גיליתי כי הנ"ל נוטל כדורים לדיכאון, והרגשתי שיצא לי האויר מהמפרשים, כששאלתי וחקרתי הבנתי שהוא התכוון לספר לי בשלב יותר מתקדם של הקשר. כששאלתי אותו מדוע ולמה? אמר כי זה שייך למשהו מהעבר הרחוק שלו (7-8 שנים) וכי אינו מושפע מהמצב בו היה לפני כ-8 שנים.
שאלתי אם אינו מושפע מדוע עדיין נוטל, אמר כי זה לא מפריע לו וזה מה שאמרו לו לעשות אז הוא עושה? ניסיתי להוביל אותו למחשבה שאם אינו צריך מדוע להמשיך לקחת את הכדורים ברמה יומית, אך לא ממש הצלחתי.
מאז אינני יודעת מה לעשות? ברור לי שעליי לעשות עימו שיחה בעלת שקיפות מלאה, אך מאז אני בהתלבטויות קשות ובלתי פוסקות.
האם להמשיך לצאת איתו? האם הוא שלי? איך אדע שזו אינה איזו מחלת נפש כרונית שיכולה להפתיע אותי מתישהוא בחיים?
מה לעשות ???!!!!
תודה על ההכוונה.