הי,
*דבר ראשון-אני מבקשת שלא תפרסמו את השאלה..זה עניין אישי מדי...
ואני מבקשת שבת תענה לי..תודה!
אני יודעת שזה מוזר,מאד,אבל נמאס לי לשמוע את הדעות של כל מי שמכיר אותי טוב, וחשבתי שאולי לשמוע בכללי על העניין הזה ממישהי שלא מכירה אותי קצת יתרום להסתכלות..
לפני שנתיים כמעט,בחופש הגדול, הגרעין שלי(בפעם הראשונה הבנים והבנות עבדו יחד) במסגרת התנועת נוער ארגן קייטנה לעולים חדשים בשכונה. היינו כמה מהבנות והבנים שהחלו מאד להתיידד גם אחרי שעות הקייטנה. אני הייתי ביניהם, והיה שם אחד מהבנים שהתחברתי איתו מאד. זכרתי אותו-היינו חברים כל הילדות שלנו-בגן עד כיתה א'. הוא היה מדהים בעיניי ונהננו מאד לדבר ביחידות.אני לא זוכרת מה חשבתי אז- בטח לא על חברות,אהבה או חתונה.הייתי ילדה קטנה.הקייטנה נגמרה ואנחנו המשכנו לדבר,בעיקר בפייסבוק ובאירועים סניפיים. הייתה לנו קבוצה בפייסבוק של כל הגרעין. עברו אולי חודשיים, והמדריכים שלנו (וגם החברות שלא היה להם פייסבוק,וקינאו..) לחצו עלינו לסגור את הקבוצה.אני השבתתי את הפייסבוק בלי להודיע לו. מאז לא דיברנו. היה לי די קשה בלעדיו.בתחילת חשוון הכניסו אותנו להדרכה בתור מד"שים.סימסתי לו,ומאז הסתמסנו והתכתבנו במשך שבועיים.הייתי מאושרת, ואז התחלתי להרגיש לא נעים - חברות שלי שגילו את זה קינאו,המדריכה שלי דיברה איתי,ובכללי התפדחתי מזה מאד - ושיתפתי אותו בזה. זו הייתה טעות- הוא התחיל להילחץ, ואז לא דיברנו איזה יום וחצי, ולי הייתה תחושה רעה מאד.אחרי יומיים, כתבתי לו בלילה איזה הודעה סתמית בפייסבוק. בהתחלה השיחה זרמה כרגיל, אבל אני שאלתי אותו אם יש לו בעיה בקשר שלנו,של האסמסים והכול..הוא התחיל להתחמק,להיות לא ברור,להגיד שהוא רוצה שנהיה סתם ידידים ואני התחלתי לבכות מול המסך. קראתי לאמא שלי שתדריך אותי מה לענות. השיחה נגמרה ואני הלכתי לישון שבורה.מאז לא דיברנו.
מאותו יום התחלתי להישבר. חברות שלי העבירו את הרכילות על זה שאנחנו חברים (שזה לא היה נכון אף פעם.) והמשיכו להתלהב על זה ולא יכולתי לספר להם שזה נגמר. מאז הוא התעלם ממני בסניף ובכל מקום,רק היינו מסתכלים אחד על השני,וזהו. בחודש ארגון (שהגיע ישר אחר כך) דווקא התייחסנו אחד לשני וזה העלה לי את המצב רוח מאד.
אבל אחרי זה הכול התפרק. שוב בקושי ראיתי אותו,ולא היה קשר,הוא התעלם ממני. במשפחה שלי קרה משהו קשה