שלום..
כל החיים חינכו אותי שה' הוא אבא טוב.. ומה שקורה זה לטובה.. וכל החיים הייתי מאמינה בזה והייתי אומרת את זה לאנשים בקשיים.. והאמנתי בזה..
ולפני שנה קרה לי משהו שמאז התחילה אצלי תקופה מאוד קשה.. התחלתי לחתוך את עצמי, ניסיתי להתאבד איבחנו אצלי דיכאון ואני לוקחת כדורים..
וכשהגעתי למצב הזה אז כל החינוך שהביאו לי כל האמונה לא הסתדרה לי.. כעסתי ככ על ה'..
ואני כל הזמן שואלת למה?!
הוא אמור להיות אבא טוב!!
ואז התחילו השאלות שאולי בעצם הוא לא קיים.. ואז התחלתי להקפיד פחות ופחות..
אבל בתוך הלב שלי אני לא שלמה עם עצמי! אני מרגישה לא טוב.. אבל מצד אחד יש לי את הדחף הזה לעשות דוקא.. ואני באמת לא טיפוס של דוקא.. אני לא יודעת מאיפה זה בא לי..
ודאיי נמאס לי מהקשיים!! באלי להיות שמחהה!!! אני רןאה אנשים שמתלוננים שאין להם את הטלפון הכי משוכלל ובנות שמתלוננות שנשבר להם הציפורן.. ובאלי לצעוק: הלוואי, הלוואי ואלה היו הצרות שליי!! תגידו תודה..
זה באמת קשה כבר!!