כבוד הרב שלום,
אני נשואה מזה שמונה שנים, אם לשלושה ילדים ב"ה.
הקשר שלי עם בעלי טוב מאוד ואנחנו אוהבים וטוב לנו יחד.
לצערי הרב ולמבוכתי הרבה, גבר שאני נמצאת איתו בעבודת משותפת נכנס לי לראש ולא יוצא.
אני מהרהרת בו כל הזמן הרהורי עברה והדבר מסב לי חיבוטי נפש וייסורים.
ניסיתי בעבר לעזוב את אותה קבוצה על מנת להימנע ממפגש עימו. הדבר היה כרוך בקושי עצום עבורי, כי הקבוצה היתה מאוד משמעותית עבורי. אולם עשיתי את הצעד. בפועל, זה לא עזר, המחשבות והגעגועים רק גברו. בסופו של דבר חזרתי לקבוצה, והאמנתי כי אני נמצאת במקום אחר, פחות מוצף. במובן מסוים זה נכון, אולם עדיין הקונפליקט עצום.
הדבר מסתבך עוד יותר, כי אנחנו גרים באותה שכונה, הבנים שלנו חברים, ואף המשפחות בקשרי ידידות מסוימים (הם מצידם מאוד ידידותיים והזמינו כמה פעמים לשבת, סעודת פורים וכד'.
מבחינה מציאותית אין סבירות שאצליח לנתק עימו קשר ולא להתראות איתו. מה אוכל לעשות, כיצד והאם ניתן לאמן את המחשבות והרגשות, שלא יסטו לכיוונים בלתי רצויים?
מובן, שמעולם לא העליתי את הנושא מולו.
כמו כן, דיברתי בגלוי עם בעלי על כך כדי שלא יהיה סוד בינינו, אך זה היה כבר לפני שנתיים ומאז אני לא משתפת אותו שרגשות אלו עדיין קיימים.
אנא כתוב לי מה ניתן לעשות!