בס"ד
שלום כבוד הרב.
אני לומד במוסד אקדמאי ונקלעתי למצב קשה של התאהבות באחת הבנות (היא כעת בקשר רציני עם מישהו ולא רלוונטי שאנסה להשיג אותה) אני יודע שמבחינת השכל וההיגיון אין לי מה לנסות להשיג דווקא אותה כי זו התאהבות דימיונית שלא מבוססת על קשר שהיה בינינו אלא על סתם דברים חיצוניים וקטנים ולכן המטרה שלי היא להתנתק מזה.
כמה שאני מנסה להתנתק אני פשוט לא מצליח וזה עושה לי ממש רע וגורם לי להמון בילבולים ומתחים בעיקר כל פעם שאני לידה או רואה אותה.
התחושה הזאת היא ממש רעה בגלל שאי אפשר לברוח מזה כי אני רואה אותה כל יום ואני מרגיש חוסר טעם לחיים בגלל זה.
אני חייב לציין שלקבל החלטה לא להתקרב אליה ולא לדבר איתה היא לא נכונה בעיניי כי אם אני אומר לעצמי את זה אז אני מציף לעצמי את הבעיה לראש והמטרה שלי היא שזה פשוט יפסיק להציק לי ולהחליש אותי , ומאחר וכל יום היא שמה אני מרגיש שאני חייב להיות טבעי שזה אומר לפעול ע"פ ההיגיון שאם הוא אומר שאני צריך לדבר איתה על משהו הגיוני אסור לי לחסום את עצמי כי אז הבעיה תצוף שוב , אני מקווה שהבעיה ברורה . אני ממש חולם על חיים תקינים בלי שההתאהבות השיקרית הזאת תציק לי ותבלבל אותי , אני מקווה שהרב מבין שהמצב מורכב ולא פשוט ויוכל לתת לי עצה חכמה מה לעשות, תודה רבה.