בס"ד
שלום. אני אקדים ואומר.. שכנראה יהיה לי קשה לכתוב הכל ולהסביר.. אני אוספת כוחות כדי לכתוב אפילו מעט.. ואם יהיה אפשרי אמשיל לכתוב אחרי תגובה שלכם.. אני יודעת שביקשתם לבדוק אם השאלה נשאלה כבר לפני כן באתר וכו'.. ראיתי שהיו כמה עם הכותרת הזאת .. אך בכל זאת רציתי לשתף ולשאול מהמקום האישי שלי. מקווה שזה בסדר.
אני בחורה בת 21 .. כבר שנה וחצי סובלת מהפרעות אכילה קשות. בעיקר אכילה כפייתית. ככל שהזמן עובר אני מרגישה איך אני נחלשת. מידי פעם חוזרת לי טיפה האמונה, אבל התחושה החזקה של האיבוד העצמי הולכת וגוברת...
לא יודעת מאיפה בכלל להתחיל להסביר ולתאר.. זה לחיות בתהום! כל מה שניסיתי עד עכשיו לא לגמרי עוזר וגם אם כן.. זה לוקח המון המון זמן ואין לי כבר סבלנות לחכות לגאולה שלי. אני חייה במשברים בלתי פוסקים. בתחושת גועל עצמי, הביטחון העצמי שלי שואף ל0 ..ולפעמים כל מה שאני רוצה זה רק להכנס למיטה, לסגור את כל התריסים, לנתק את עצמי מהעולם ופשוט להעלם! אני לא מצליחה להוציא לידי ביטוי את הכוחות שאני יודעת שיש בי בפנים.. זה כ"כ רחוק ממני. הפכתי בשנה וחצי האלו לאדם מדוכא, חיה בהצגה שהכל טוב.., בתהום אינסופי של אכילה כפייתית.., בעצבות, בתחושת זרות ושנאה כלפי מי שאני. המצב הנפשי והגופני שלי ממש קשה. מעולם לא הייתי כ"כ חולה פיזית ונפשית. אני לא מסוגלת להראות את עצמי בפני אחרים.. אני מרגישה שלא מפסיקים לבחון אותי. שאני נחשבת לכשלון בעיני אחרים. אני מרגישה קטנה ליד כולם.. ככאילו שכולם טובים ומוצלחים ממני. כולם יותר יפים, יותר מוכשרים, יותר צדיקים, יותר אהובים..
אני לא מבינה מה הקב"ה רוצה ממני בכל הניסיונות האלו..! אם לא הייתה לי את הבעיה הזאת הייתי יכולה להיות פנויה להתעסק בדברים החשובים באמת, ברוח, בבפנים. ובקום זה אני עסוקה כל היום בכיבוי שריפות.. בניסיון לעודד את עצמי מנפילה ועוד נפילה. שום התקדמות משמעותית! איו לי כח לשאת את זה יותר. זה לחיות בחושך. בבקשה אני צריכה שמישהו יתן לי כח.. אני רוצה לשוב ולהאמין מחדש. זה נראה כאילו אין איך לצאת מזה.!