שלום כבוד הרב!
אני לא יודעת איך להתחיל כי אני מתביישת אבל אני אנסה.
אני סובלת מבולמיה כבר ארבע שנים והייתי כבר בטיפולים אצל פסיכולוגית פסיכאטר ודיאטנית וכלום לא עזר.
בתחילת שנה זה ממש החמיר כל העניין הזה כי התחילו לי התעלפויות בסך הכל התעלפתי גם בבית הספר שזה רוב הפעמים וגם בבית בסך הכל התעלפתי אולי 10-12 פעמים עם לא יותר הפסקתי לספור.
עכשיו ברוך השם אין לי יותר התעלפויות לפעמים יש לי אבל לא כמו פעם.
הדבר שאני הכי מפחדת ממנו זה שפתאום יהיה לי דום לב בגלל כל העניין.
יש לי הרבה כוח נפשי אבל אני לא מצליחה להבריא עם הכוח הזה שכביכול אני מאמינה שיש לי.
מה שאני רוצה לבקש ממך כבוד הרבה זה שאני רוצה לקחת עלי לעשות כל יום מצווה איזה שתגיד לי...איזה שאתה רואה לנכון שבאמת אני אקפיד עליה ואולי בעזרתה איכשהוא אני אצליח להבריא.
חשוב לי לציין שאני דתייה ואני באה מבית דתי ולפי מה שנראה לי יש דודים שלא לוקחים את כל העניין זה בעין יפה הם יודעים שיש לי בעיה כי גילו את זה אבל הם לא עוזרים לי ויש לי דודות מאוד דתיות ואני מאוד אוהבת אותך ומאוד מעריכה אותך וואני לא מקבלת מהם שום עזרה ושום כלום.
רק מאחת שבאמת אליה אני הכי קשורה וההורים כבר יתייאשו הם כל הזמן אומרים זה החיים שלך תעשי איטתם מה שאת רוצה ולפעמים שאני אומרת להם שאני מאוד רוצה להבריא אז הם אומרים מתי שבאמת תירצי תודיעי לנו הם לא מתייחסים לא כלום או שלפעמים אני אומרת לאמא שלי שאני הכי מפחדת שאולי אני ימות מזה והיא עושה פרצוף מעצבן כזה של אין מה לעשות זה בעיה שלך תסתדרי לבד הם לא עושים שום דבר בשביל לעזור זה בכלל לא מעניין אותם או שלפעמים אני אומרת להם ואם אני באמת ימות אז הם אומרים אז מה יש לנו עוד שלושה ילדים לגדל את לא מרכז הבית.
ומהדברים האלה אני מפחדת שיום אחד אני פשוט ישים קץ לחיים שליי.
זהו סיימתי סליחה על האורך כל מה שהיה לי על הלב הורדתי עכשיו ואני באמת מקווה שמי שתיקרא את ההודעה יעזור לי ולמה שביקשתי.