שלום, הכירו לו בחור,נפגשנו פעם אחת וחזרתי מבולבלת. לא הייתה כ"כ מציאת חן בעיניי אך החלטתי שבפעם ה1 לא אומרים לא(במיוחד ששמעתי עליו דברים טובים), נפגשנו פעם2 ו.. חזרתי מאוד מבולבלת. המציאת חן נותרה בעיניה. כשהייתי איתו היה לי קצת קשה לחשוב על 'מה יהיה אם ניהיה במצב אינטימי יותר/קרוב יותר?' לא בדיוק יכולתי לדמיין את זה... וכשאני חוזרת הבייתה אני אומרת לעצמי 'אוליי הגזמת?אולי זה בסך הכל כן בסדר?' אני לא יודעת.. בפעם הראשונה חשבתי על זה ונתתי צ'אנס אבל זה קרה גם בפעם השניה. לצערי.
עוד משהו שאני לא כ"כ מבינה..
הבחור לא מתאמץ בכלל להרשים אותי,אנחנו לא מדברים כל יום ויש ימים שבכלל לא. וזה רק תחילת הקשר. אנחנו מכירים בערך חודש ולא נראה שהוא "מתלהב" בגלל שהוא לא כ"כ יוזם קשר מהר . זאת אומרת, אני לא מרגישה שהוא מחזר אחריי וחשבתי שבתקופה הזו,במיוחד בהתחלה,הגבר צריך להראות עניין,לרצות להרשים אותי,ליזום.אני לא יודעת מה זה גורם לי לחשוב כי הבנתי ממנו שהוא כן בכייון..הוא אמר לי לדון אותו לכף זכות כי הוא ממש עסוק בלימודים,משפחה,ישיבה אז אני שואלת את עצמי ;אני לא מספיק חשובה כדי שיהיה לו זמן לשיחת טלפון כמה דק' ביום? לא יודעת זה נראה לי קצת מוזר הביחד והלא בדיוק ביחד הזה..
נקודה נוספת..
אני מאוד רוצה קשר.
אני לא רוצה לפספס.
אני פוחדת להתבלבל.
אני חוששת שאני מייפה דברים כדי לומר לעצמי שזה מתאים. לדוג" על הבחור-הוא בחור מאוד עדין,רגוע ויש בזה משהו מאוד טוב.מצד שני אני לא רוצה להיות הגבר בבית...
אני גם מפחדת שאם הקשר הזה ייגמר לא יהיה לי מישהו אחר ,הלבד הזה מאוד מרתיע אותי !! במיוחד כשאני רואה מסביבי חברות שכבר מתחתנות או יש להן קשר רציני.. זה מפחיד.
בקיצור אני לא ממש יודעת מה לעשות כרגע,אם לוותר על הקשר הזה שאני לא יודעת אם הוא נכון בשבילי,או לנסות שוב לתת צאנס ולראות.
נ.ב.-הפגישה השניה שלנו הייתה לפני שבוע ויום ומאז הוא לא התקשר אליי בכלל(התכתבנו טיפה.ממש טיפה,מאז,וזהו. וזה מטריף אותי שזה ככה)כי אני חושבת שזה לא צריך להיות ככה !!
אני מחפשת כיון כלשהו..קצה חוט שיאמר לי מה הדבר הנכון עבורי..
תודה רבה ותזכו למצוות אמן.