בס"ד
לכבוד הרב שלום
מתוך מחשבה ולימודי פסיכולוגיה מצאתי לנכון
לומר: חובה על האדם ל"אהוב" את עצמו או יותר נכון להעריך מאוד את יכולותיו, כי פשוט לומר שהוא צריך לעמול בכול כוחו כדי להשיג דבר מה ...
וזה קשה לומר למי שלומד מידות דקדושה
כי נקודת המוצאה היא שהכול מעיתו יתברך כל כוחותינו והצלחתינו
מה זה אומר למעשה ? אסור לומר "תתאמץ אתה תצליח" אלה תתפלל שה' יצלח את דרכך? אין בך שום דבר אלה הכול מאיתו?
יש אדם שהוא בגדר יראה ורך הלבב ומיצד שני חייב לצאת למלחמה.. יכול מאוד להיות שיש בו את היכולת לספוג את המראות ולבצעה את הפעולה
אבל הוא לא מאמין בעצמו שהוא יכול
או פצוע שנמצא בתהליך החלמה וכל מה השהוא צריך זה להתחיל ללכת אחרי שנה שלא הלך וכשהוא מתבונן באביזרי הפיזיוטרפיה הוא לא מאמין שהוא יכול לעשות את זה...לצעוד מטר
האם הוא לא מאמין ביכולות שה' נתן לו או שהוא לא מאמין עצמו ? או שזה אותו הדבר,אם כן אני חושב שיש בעיה לומר כך
ואולי רבים מאיתנו כמו אותו פצוע שצריך ללכת את אותו המטר כל אחד ב"זירה שלו"
תודה רבה
וסליחה על ההטרדה בדברים הרבים !