אשלום וברכה
אני תלמידה בכיתה י"ב, מירושלים.
אני עליתי לפני חמש שנים מברזיל, ושנה לאחר שהגענו, הייתי חולה באנורקסיה דפרסיבית - אנורקסיה בעקבות דיכאון. זה עבר לאחר טיפול קצר, ועד בערך שנה, לא היו לי שום בעיות בתחום זה. לפני בערך שנה, התחלתי להרגיש למשך תקופות הנמשכות ביו יום בלבד עד לשבוע, בדיכאון עמוק. בתקופות אלו, אני מרגישה שאני חיה כמו זומבי, מובלת ונדחפת, רק ממשיכה את היום מתוך הרגל. אין לי תאוון בכלל, אינני מצליחה להתרכז בשום דבר, אני ישנה יותר מידי, ואני לא מדברת עם החברות שלי. אני גם נוטה לבכות מכל דבר, מסתגרת בחדר שלי, ושואלת את עצמי מה בכלל אני עושה בחיים - כשממש לא היה משנה לי אם הייתי מתה.
בד"כ אני בן אדם שאוהבת לקרוא הרבה, מוציאה ציונים די מעל הממוצע, יש לי מלא חברות, מתנדבת במד"א י"ם, ומדריכה לשעבר בבני עקיבא.
אני ממש לא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי או כל דבר דומה, למרות שעיינתי במספיק חומר באינטרנט כדי לדעת שיש לי הרבה מהתסמינים של דיכאון, ושנורא מומלץ ללכת לטיפול.
אם תוכל לעזור לי אישהו, אני נורא אודה לך.
מיכל