שלום רב,
אני בת 17 מבית שמש.בסוף כיתה ח'(בחופש שבין כיתה ח' לכיתה ט') הייתי בפרויקט התנדבות שהיה מעורב,היו שם הרבה חבר'ה שהכרתי מהקהילה שאני מתפללת בה.את שעות ההתנדבות אני עשיתי בספריה במתנ"ס של השכונה.היה שם בן אחד שהתחלנו לדבר(ומשם הקשר התחיל)וזה הגיע למצב שמאוד נפתחנו בסיפורים אישיים אחד לשני,בתקופה זו חברה שלי מההתנדבות רבה איתו ועם אח שלו(הם שניים מתוך שלישיה) למרות שהיא ניסתה להסית אותו נגדי המשכתי לשמור איתו על קשר.אחרי שכמה פעמים דיברנו וניתקנו את הקשר לסירוגין הוא עלה לי"ב ואני עליתי לי"א הוא התקשר אלי ערב אחד והתחיל להאשים אותי שאני אשמה שפירסמתי לכולם שאנחנו חברים ואני אמרתי לו שהוא חי בסרט אני לא עשיתי דבר כזה,ניתק הקשר לתקופה של חצי שנה ואז חזרנו לקשר,ערב אחד הוא מתקשר ואומר לי שהוא ששאלו אותו אם אנחנו חברים והוא ענה ברור שלו לאחר מכן רשמתי לו:"מי שאל אותו?ומאיפה הוא מכיר אותי?" הוא ענה לי מבני עקיבא והוא לא היה מוכן להגיד לי מי שאל אותו עניתי לו שחצי שנה לא הייתי בסניף אז אין לי מושג על מה הוא מדבר .הוא ניתק איתי את הקשר אבל במקביל שהוא חוזר מהישיבה הביתה(הוא לומד בישיבת הסדר)אז כל התפילה בבית כנסת הוא מסתכל עלי אני יוצאת עם חברות בערב שבת ומדברת עם בנים אחרים או עם חברות הוא כל הזמן מסתכל אני ניסיתי לרמוז שזה מפריע לי אבל זה לא עוזר הוא לא מבין,להגיד לי לפנות אליו ישירות הוא יתעלם ויצעק והתעצבן אני לא יודעת מה לעשות אני מיואשת מצד שני הוא לא מפסיק לצאת לי מהראש אני ממש רוצה אותו בתור חבר כי אני לא שוכחת מה שהוא עשה בשבילי בעבר!מה לעשות עם המצב הזה?