לא מזמן עברנו את יום השואה ושבוע אחריו את יום הזיכרון..
הימים האלו ובשבילי אישית יום הזיכרון קשיים כ'כ..
מעלים זיכרונות על חיילים ואנשים קרובים שנהרגו בפיגועי טרור..באמת שקשה לי היום הזה וקשה לצאת ממנו לשמחה של יום העצמאות ובכלל אחר כך לחזור לשיגרה היום הזה בעל משמעות עצומה וזיכרון עצום של כל כך הרבה חיילים ואנשים פשוטים ומדהימים שכל אחד היווה עולם ומלואו ובשניה אחת אינם!!
למרות שכבר עבר זמן מיום הזיכרון קשה לי כ''כ-זה מחזיר אותי אחורה למחשבות על כל החברות שלי שהמשפחות שלהם נפגעות טרור ועל המשפחות של החיילים המדהימים האלו ועליי בפרט שאמא שלי נפטרה כי אני יודעת מה אני עוברת ואת גודל הקושי העצום ומבינה את מה שהם עוברים וחווים כל יום ויום ואת הזיכרון שלא מרפה..
קשה לי לחזור מזה לשיגרה ואני בן אדם מאוד שמח וחייכני ואני ממשיכה להיות כזו אבל בתוכו הכאב העצום נשאר-נשאר חזק מאוד..
איך ממשיכים ומיתחזקים!!
אני יודעת שאמא שלי בפרט ואותם אנשים רק רוצים שנמשיך בחיים שלנו והמשימה שלנו היא לקחת את המידות שלהם ולהשריש בעצמינו אבל המשימה הזו קשה לביצוע כי הזיכרון והחיסרון שלהם נשאר ומשאיר את הצלקת..