סגור

הילד לא יודע להפסיד בכבוד? זו בחירה שלכם כיצד להגיב

מרגישים שהנוכחות האינטנסיבית של הילדים בבית, מוציאה אתכם מהדעת? שרון רחל פלג - אם לחמישה ומנחת הורים ומורים בגישת שפר, תשיב לשאלות שלכם מידי שבוע, כדי לעזור לכם לעבור את התקופה כמו בני מלוכה

שרון רחל פלג
ב באייר התשפ
,
26 באפריל, 2020 11:38
הורים עם כתר

הורים עם כתרצילום: shutterstock

ילד שממש לא יודע להפסיד בכבוד. אם הוא לא מוביל במשחק או מנצח חלילה, צפויה לנו התנהגות קשה מצידו. הפסקת המשחק, וזריקת המשחק, כך שלא נוכל להמשיך לשחק. תמיד מנסים להסביר לו כשנרגע שצריך להפסיד בכבוד וכו', אבל זה לא עובד. אז איך מלמדים להפסיד בכבוד מבלי לשבור את הכלים?

כמו שאת אומרת בעצמך, אתם תמיד מנסים להסביר לילד, כשהוא נרגע, שצריך להפסיד בכבוד. אז אני מניחה שאמרתם לו שזה רק משחק, שנכון שנעים לנצח אבל לא תמיד מנצחים, ושהעיקר היא הדרך ולא התוצאה וכו'.. אתם את שלכם עשיתם. וכמו שאמרת יפה 'זה לא עובר את האוזניים שלו' – כך שהמסקנה הראשונה היא שאין טעם להמשיך ולהסביר לו, גם לא כשהוא רגוע. אם הילד שובר את הכלים זה לא כי לא לימדתם אותו להפסיד בכבוד, לא משום שהוא לא יודע אלא משום שהוא בוחר שלא להפסיד בכבוד, ובוחר לשבור את הכלים. 

את הבחירה של הילד, גם אם מאוד נרצה, לא נוכל לקחת ממנו. מרגע שתינוק יוצא לאוויר העולם, הוא בוחר. בוחר מתי לאכול וכמה לאכול, מתי וכמה לישון, אם לשתף פעולה עם סדר היום או לא. ככל שהוא גדל, יש לו יותר בחירה, ואם הוא בוחר שלא להפסיד בכבוד, זאת הבחירה שלו.

גם לנו יש בחירה, ובמסגרת הבחירה שלנו אנחנו יכולים לבחור לקבל את זה שאין לנו שליטה על הבחירות של הילד, ושהוא לא תמיד יבחר בדרך שהיינו רוצים. יש לנו את האפשרות לבחור לכבד את הבחירה שלו. במאמר מוסגר נגיד, שכדאי לזכור שהבחירה של הילד שלנו לא משקפת אותנו. הילד, גם אם הוא קטן, הוא אדם בפני עצמו, והמעשים שלו והבחירות שלו, הם שלו.

אמרת גם שכאשר הילד לא מנצח או מוביל במשחק 'צפויה לנו התנהגות קשה מצידו' – אז עוד התייחסות קטנה לגבי הציפייה שלנו מהילד: קיים אצלנו כבר איזה דפוס התנהגות של הילד שאנחנו מצפים לו, מכירים אותו היטב, ויודעים שהוא יקרה בסיטואציה הזאת, ואז, כמו נבואה שמגשימה את עצמה, זה קורה. אבל יש גם אפשרות אחרת.

אפשר לסמוך על הילד שהוא יכול להתנהג אחרת, שיש בכוחו להתמודד עם ההפסד במשחק. אפשר להאמין בו שגם אם עד היום הוא לא הפסיד בכבוד, הוא יכול להשתנות בן רגע, אם הוא רוצה, אם הוא בוחר בכך, שבעצם כל הזמן הייתה טמונה בו היכולת הזאת להפסיד בכבוד והוא יכול להוציא אותה לפועל בכל רגע. 

ואם בכל זאת הוא בוחר באותה התנהגות מוכרת?

אם אתם, ההורים, הם אלה שמשחקים מולו והוא זורק את המשחק, בחרו איך תרצו להגיב – אם לא מתאים לכם להמשיך לשחק אז אל תשחקו. אולי תבחרו להגיד לו שלא נעים לכם להמשיך ככה או שתגידו שתשמחו לשחק איתו שוב כשיירגע. אולי תעדיפו לא להגיד כלום, ובלי כעס לפנות לעיסוקיכם. אם בכל זאת אתם רוצים לשכנע אותו להמשיך במשחק, גם זאת אפשרות. אין תשובה נכונה אלא רק מה שנכון לכם. 

אם אחיו הוא מי שמשחק מולו תנו לאח להחליט, וסמכו על הילדים שהם יסתדרו. הם לא צריכים את התיווך שלנו. הילד ילמד מהחיים – מה קורה כשאני מתנהג באופן הזה. איך אימא ואבא מתייחסים. איך אחי מתייחס. אם אני שובר את הכלים אז מה הלאה. איך אני אוסף את השברים. יש פה כל כך הרבה מה ללמוד...חבל לקלקל את ההזדמנות הזאת בשבילו.

 

 

גם לכם יש שאלות? שלחו אלינו למייל Desk@kipa.co.il, וציינו בכותרת, עבור המדור "הורים עם כתר".

 

לטורים קודמים של שרון רחל פלג

 

 

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: Avshalom Sassoni/Flash90

חזרה לשגרה: אין זום ואין מסכות

קרא עוד