התקופה הנוכחית מהווה אתגר גדול עבור המשפחה כולה, ובייחוד עבור הורים אשר אינם מורגלים בנוכחות יומיומית של הילדים בבית. אם גם לכם יש שאלות בנושא, מוזמנים לשלוח אלינו לכתובת המייל Desk@kipa.co.il, ולקבל מענה משרון רחל פלג - מנחת הורים בגישת שפר.
1. מה עושים כשילדים רבים מבוקר עד ערב? או לחילופין, שהאח הצעיר מקנטר כל הזמן את הבוגר ממנו, גילאי 15 ו-13. הצעיר מציק, לועג, מתחיל מכות ומשתחצן על חשבונו של הגדול, או ממש יורד עליו. יש ביניהם תחרות סמויה על היחס שלי, זה ברור לי. מה את מציעה לעשות?
אז קודם כל, כפי שהבחנת בעצמך, הילדים עושים את כל זה לכבודך. את הקהל שלהם, ובשבילך לבד הם מעלים הצגה באורך מלא, עם שחקנים, מתח, דרמה, לפעמים מכות ודם, כל החבילה, והכול בשבילך. ואם את אומרת שהם עושים את זה מבוקר עד ערב כנראה ששווה להם לגמרי.
סביר להניח שאם לא היית שם, לא הייתה עולה ההצגה והדברים היו מתנהלים אחרת. גם כשאנחנו בבית, עם הילדים, ואפילו אם הבית קטן, אנחנו יכולים לבחור במצב הפנימי שלנו ולמקם את עצמנו בהתאם. מה זה אומר?
הקשר שלנו עם הילדים הוא הרבה מעבר למה שאנחנו אומרים, למילים. אפשר לומר שהוא אפילו מתקיים בעצם יותר במישור מעל. הילדים מרגישים אותנו מבפנים. הם כבר מכירים היטב את הדרך שבה אנחנו מופעלים. אם הם חשים שאת לא שם, כלומר, שאת לא מופעלת מהמריבה, אלא בענייניך, הם "יתאמצו" הרבה פחות לריב ואם תהיי באמת בעיסוקייך, כלומר לא בצורה מלאכותית, כנראה שהם אפילו לא יעלו את ההצגה.
ואם בכל זאת אני שומעת את מה שקורה בין האחים? לא להתערב?
אם את מקבלת שמדובר בהצגה, אז באמת אין טעם להתערב, זה לא אמיתי...אם בכל זאת את רוצה להתערב ומרגישה שזה יעזור - עשי זאת, אבל בדרך כלל הילדים יודעים טוב מאוד את עמדתך, את הקו המנחה בבית וסביר שלא תחדשי להם דבר ושהם שמעו את הכול כבר יותר מפעם אחת. מה שכן, את יכולה לסמוך עליהם שהם בנויים לקשר שלהם, חזקים ויכולים לעמוד בכל תחלופת העלבונות שהם מייצרים אחד כלפי השני, הם יודעים גם טוב טוב להסתדר ביניהם וקשורים אחד בשני בקשר בל ינתק ובעצם בונים לעצמם מערכת יחסים חזקה להמשך חייהם המשותפים.
2. האם נכון להתנות טלוויזיה או ממתק לפי התנהגות כזו או אחרת, למשל, תסדרו ואז תראו סרט וכדומה?
אם זה עובד לך אז למה לא? אחלה! נראה לי שהעניין הוא שזה לא תמיד עובד, אם זה היה עובד היינו משתמשים בזה כולנו כל הזמן. בפועל או שהילדים לא ישתפו עם זה פעולה – יגידו 'לא בא לי' ודומיו או שפשוט לא יעשו, או שהם פתאום יהפכו את התנאי כלפינו – 'לא עושה כך וכך עד שתתני לי ממתק' וכד' ולזה בטח לא בא לנו להיכנס.
בגדול, טוב שהכללים של הבית יהיו ידועים מראש ואם אנחנו בשגרה חדשה וצריך כללים חדשים, כדאי להגדיר אותם ובעיקר כדאי שהכללים יהיו ברורים לנו, ההורים, כי הדברים שברורים לנו מאליהם והדברים שאנחנו לא מוכנים לוותר עליהם נקלטים על ידי הילדים. ולהפך - במקומות שבהם יש לנו חוסר ביטחון בסמכות שלנו לדרוש את הדברים, הילדים מיד מרגישים ו'משתפים פעולה' עם חוסר הביטחון שלנו.
אם בבית שלנו לא יושבים לראות סרט כשהסלון מבולגן אז יהיה ברור לילדים שהם צריכים לסדר או אם יש מריבות על המחשב אז אף אחד לא מקבל את זמן המחשב שלו וכד'. כשהדברים ידועים מראש וברורים מאליהם אין על מה להתווכח והילדים זורמים עם הכללים של הבית ואז אם יש מצב ספציפי אפשר לראות איפה הוא נכנס בהתנהלות הכללית בבית. אם נגיד קיבלנו מתנה ספר חדש אפשר להגיד – 'נקרא את הספר החדש אחרי שנסדר את הסלון'.
שווה לשבת עם עצמנו או עם בן/בת הזוג, לשאול את עצמנו איך אנחנו רוצים לראות את הבית שלנו ולהגדיר, בעיקר לעצמנו, התנהלות מקובלת. כמובן שגיל הילדים שעולה מעלה גם הציפייה מהם ונכון יהיה לדרוש יותר.
גם לכם יש שאלות? שלחו אלינו למייל Desk@kipa.co.il, וציינו בכותרת, עבור המדור "הורים עם כתר".