סגור

אם חג הפורים מכניס אותך ללחץ - כנראה שכחת משהו חשוב

אני עומדת בתור בחנות צעצועים, ולא מצליחה להתעלם מההורים הצעירים שעומדים מאחוריי. אני שומעת איך הם מוסיפים עוד אביזרי פורימי לערימה, ואז האמא נאנחת: "יו...איך אני שונאת את פורים.."

מיכל כרמי
יג באדר התשפ
,
09 במרץ, 2020 15:48

צילום: shutterstock

אני עומדת בתור בחנות צעצועים ולא מצליחה להתעלם מההורים הצעירים שעומדים מאחוריי. אני שומעת איך הם מוסיפים עוד אביזרי פורים  לערימה ואז האמא נאנחת: "יו...איך אני שונאת את פורים, את העומס עם משלוחי המנות, את החובה לקנות המון תחפושות יקרות ואביזרים טפשיים".

היא ממשיכה ומקטרת וליבי יוצא אליה. אני מתאפקת ולא אומרת כלום. רק מחייכת בתודה כשהיא זוכרת שאני לפניה ונותנת לי לשלם. אני יוצאת מהחנות, ומסתובבת להעיף מבט בהורים ובילדים שממלאים אותה: כמה שפע, כמה שמחה פוטנציאלית, וכמה טרחה ...לפעמים מיותרת. 

 

שמחה

כולם מחפשים אותה, גם אני. יש ימים שהיא באה בקלות על כל דבר קטן: פרח שמציץ, ילד שמתעורר בבוקר, קרן שמש ונשיקה. יש ימים שגם במאמץ רב לא אמצא אותה ובכל זאת אמשיך ואחפש.

16:00 - אספתי את הלל מהגן, ובחושיי המנוסים אני כבר מבינה שהיום הזה יהיה מתיש וקשה. הלל מייבבת ומקטרת בכל צעד הביתה, וכשמגיעים היא מוצאת אינספור סיבות למריבות ובכי. לכל זה מצטרפים התאומים שדווקא היום מחליטים לא לוותר, לעצבן ולריב.

אחרי שאני מנסה בכל כוחי לשנות את האווירה, אני נאנחת ומתרכזת בשטיפת הכלים. בימים כאלו, אני יודעת שחבל לבזבז את כוחותיי בלנסות להפריד או לגשר. פתאום אני שומעת קולות צחוק. אני מסתובבת, ומופתעת לגלות שהתאומים מצאו פנסים, חילקו גם להלל, והם מלמדים אותה לייצר צללים בצורות בעזרת הידיים. הם מדליקים מוזיקה, ומתחילים לרקוד, ואני מנגבת את ידיי ומצטרפת. 

 

נהפוכו

לפעמים זה  מרגיש כמו קסם,  לפעמים אחרי תהליך, לפעמים אחרי תפילות ומאמצים, אבל רגע ההיפוך הוא קסום. כי מיד אחריו, השמחה עולה על גדותיה וכבר קצת שוכחים איך היינו לפני. אני מדמיינת שאני מסתובבת אל אותה אמא בחנות, ומשתפת אותה בניסיוני, שהשמחה שלה חשובה יותר מעוד אביזרי פורים. 

שכדאי לה לבדוק עם עצמה, מה היא שונאת בחג הזה, ושאפשר לשנות את זה. אפשר להתאהב מחדש בפורים. איך אני יודעת? כי הייתי שם. 

בתור אדם מבולגן, שנאתי את ההתארגנות על משלוחי המנות, שנאתי את התור בחנויות התחפושות, את הוצאת הכסף על תחפושות מקסימות שנותרו מיותמות על ידי הילד הסרבן התורן, או שנלבשו פעם אחת ויחידה. בתור אחת שלא אוהבת לרקוד, שנאתי את מסיבות הנשים, ואת הלחץ ליציאה לקריאת המגילה. בתקופה הזו של השנה כבר התרגלתי לכאב ראש כרוני ולעצבים. 

לא חבל? היום אני יודעת, ששום דבר לא יחליף אמא שמחה. אני מכירה את עצמי, ובוחרת מה ישמח אותי, ויאפשר לי ליהנות מהחג עם משפחתי. 

משלוחי מנות? אני מבקשת עזרה מחברה כשרונית, ומורידה מעצמי את הלחץ המיותר. ריקודים? מגיעה לאן שמתאים לי ונהנית ממה שכן מהנה בעיניי. קריאת מגילה? בעלי לוקח את מי שזמין בזמן, ואני? הולכת הכי בכיף לקריאת הנשים.

תחפושות? הילדים אמנם מתלהבים מחוברת הקטלוג, אבל אני מחליטה מראש מה הסכום שמתאים לי, מה האופי, וכמה כוח וזמן אני משקיעה בזה, שיאפשר לי להמשיך ולשמוח, ומשתפת אותם בערכים
ובבחירה.

הרי נודה על האמת: ילדים יכולים ליהנות גם בתחפושת שהכינו בעצמם, וליהפך. יש ילדים שאפילו אם אקנה להם את התחפושת הנחשקת ביותר, הם יעשו פרצוף מבאס ויוציאו מהיום הזה את כל הכיף שהיה אמור להיות להם. ההנאה והשמחה לא תלויים בכמה כסף הוצאתי על תחפושות והאם סבלתי מספיק זמן בתור.  

 

שמחה

הכי קל וכיף כשהשמחה מגיעה בטבעיות, בנוחות ובקלות. פורים מלמד אותי, שגם כשזה לא קורה כך, אפשר לעזור לשמחה להגיע. איך? עם קצת אביזרים, איפור, שתיה להתבסמות קלה (עם דגש על קלה. יש כאלו שסתם מנצלים את החג להשתכרות לא הגיונית, לא משמחת ולא בטיחותית בכלל. הרעיון בשתייה הוא רק עד שיתבלבל בדיבור בין המן למרדכי  - מכאן שמדובר בשלב שעדיין עוסק בדברי תורה וקצת מתבלבל ולא בהקאות ושטויות), מוזיקה ו...נתינה! כמו ילדיי שנעזרו בפנסים ובמוסיקה, ושינו לגמרי את האווירה של הבית, כך בפורים אנחנו לומדים להיעזר, לעשות, לפעול כדי להביא את השמחה.    

 

נתינה

איך היא קשורה לשמחה? כשאדם עושה למען אחרים, הוא מתמלא מבפנים בשמחה אמיתית, ובהרגשת משמעות. לא סתם קבעו לתת משלוחי מנות ומתנות לאביונים, הרעיון הוא להכין משהו באהבה והוקרת תודה, וגם לתת משהו מועיל ועוזר למי שישמח מכך. 

 

נהפוכו - איך זה קשור לחינוך?

לפעמים, מרוב שאנחנו ההורים מכירים את הילד שלנו, רואים איך הוא לא אוהב לקרוא, לא מספיק עוזר בבית, מרחפת או מסתגר אנחנו שוכחים שיכול להיות "נהפוכו". הילד יכול לגלות בעצמו צדדים חדשים שהוא פתאום אוהב ומסוגל, הקשר בינינו יכול להשתנות לגמרי, וזה שכרגע הוא מראה לנו משהו מסויים, לא אומר בכלל איזה אדם הוא יהיה בעוד כמה שנים. 

לכן, כל שנה בפורים אנחנו מקבלים תזכורת שעלינו להמשיך להאמין, להמשיך ולזכור שתמיד יש תקווה שהטוב שבו יפרוץ החוצה, ושגם כשהכל נראה ידוע מראש - המהפך יכול להגיע. ההכנה מתוך מודעות, והבנת הערך, עוזרת לי להתכונן בצורה נכונה לפורים: כאדם וכאמא.

 

 

לטורים קודמים

 

מיכל כרמי - אשת חינוך. מרצת העצמה למבוגרים ונוער, מנחת חוגי הורים, כותבת טורי חינוך ומנהלת דף הפייסבוק:" שפר באהבה-מיכל מיכל כרמי", מורה בתיכון ואמא לשבעה.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

משרד הבריאות לקופות החולים: חסנו מי שעברו שלושה חודשים מיום החלמתו

קרא עוד