אם את או אתה הורה לילדים, מן הסתם נתקלתם גם אתם בנקיפות המצפון העומדות ביחס ישר לזמן חשיפת הילדים למסכים. מצד אחד כל הורה צריך קצת שקט ונדמה שהמסכים הם פתרון קל וזמין שבכוחו להעניק להורה עוד כמה דקות של שלווה כדי לעסוק בענייניו. מאידך, כמו שנוהגים לומר האמריקאים "אין פיקניק בלי נמלים".
פיקניק או לא - כולנו, ההורים, יודעים לדקלם באיזה מקום שחשיפה ארוכה למסכים "זה לא טוב" ואין מדובר במשהו חדש. בילדותי הממש רחוקה של סוף שנות ה-70, נהגו המורים לצטט "מחקרים שנעשו באמריקה" על נזקי הטלויזיה. אך מה היה נפח החשיפה למסך של בני דורי הקדום? בתקופה בה, התקיים ערוץ אחד בלבד בצבעי שחור-לבן ושידר כשעתיים של תכניות לילדים ולנוער ביום. ובכן, כפי שאתם משערים, נמוך מאד.
קראו עוד: 5 הטיפים של מיכל דליות להתנהלות נכונה עם ילדים ורשת האינטרנט
האם בכלל ניתן להשוות את המציאות הקיימת היום, בהם על פי הסקרים מבלים ילדים בממוצע 8 שעות מול מסך ביום? מציאות בה הטלויזיה המשפחתית הוחלפה למעשה בארסנל עצום של מסכי סמארטפונים, מחשבים, טאבלטים וקונסולות משחקים שלא שיערום אבותינו. בכל זאת, האזהרות נשארו אותן אזהרות.
אז מה באמת הסכנות הגדולות האורבות לדור המכונה "דור המסכים" או Screenagers כפי שהם מכונים באנגלית?
ובכן ברוב המחקרים מתבלטים באופן עקבי חמשת המזיקים הגדולים:
- השמנה. אין צורך להרחיב נכון? לא זזת, לא שרפת (קלוריות). גם הנטיה לצרוך ג'אנק-פוד עולה כשאתה שקוע במסך ומעדיף לחמם משהו במיקרו במקום לחתוך סלט ופשוט להאביס את עצמך בכל מה שבהישג יד כשהעיניים על המסך.
- שינה. כן, המסכים יוצרים שתי בעיות בנוגע לשינה. הראשונה שבני נוער וילדים פשוט נשארים מרותקים לענייניהם בסמרטפון או בקונסולת המשחק ודוחים את זמן השינה. את הבעיה השניה יוצרת תאורת המסך המשבשת את ייצור המלטונין, הורמון האחראי גם על השינה שהיווצרותו תלויה בזמן התאורה.
- התנהגות. ילדים המשתמשים במחשב ובסמרטפון זמן ממושך ומבלים ברשתות חברתיות ומשחקי רשת, נוטים יותר לסבול מבעיות רגשיות, חברתיות וקשב.
- חינוך. ילדים בגיל בית הספר היסודי הצמודים לסמרטפונים ולטבלטים, במיוחד בחדר השינה שלהם נכשלים יותר במבדקי חתך ובמבחנים אקדמיים. תופעת ה FOMO (Fear of missing out) המעוררת חרדת החמצה מהנעשה ברשת, משאירה אותם ממוקדים במתרחש על המסך ונוגסים עמוקות בקשב הדרוש להם ללימודים.
- אלימות: חשיפה ממושכת לאלימות בסרטונים, במשחקים ובמוסיקה פוגעים ביכולת האמפטיה האנושית. ילדים עשויים להשתמש באלימות כדי לפתור בעיות באמצעות חיקוי התכנים שאליהם הם חשופים.
יותר מכל נראה כי מרכיב ההתמכרות מהווה את האתגר הקשה ביותר בהתמודדות עם זמן המסכים של ילדים ונוער. הורים רבים מעידים כי נסיונות להפקעת הסמרטפון מיד הצאצאים מהווים מוקד תמידי לסכסוכים. גם במידה שההורה הצליח לקבל את המכשיר, לעתים ניכרים בילד שנפרד ממכשירו תסמינים המאפיינים סינדרומים של גמילה מסמים או אלכוהול. אגב, אם אתם סבורים שהתשוקה התמידית למסכים היא נחלתם של ילדים – כדאי שתנסו לנהל מעקב גם אחריכם, נראה שתופתעו.
אז כמה ממליצים לנו המומחים לחשוף את ילדינו למסכים? ובכן יש כמה גופים רפואיים ואקדמיים המתייחסים לעניין, אך בגדול כמעט שאין הבדלים בין ההמלצות כפי שהן מובאות כאן:
כן, זו אינה הולכת להיות מלחמה קלה, אך לאור הסיכוינים, נראה שהיא הכרחית. וגם אם הנכם מרגישים שמדובר במשימה בלתי אפשרית בשלב זה, גם הפחתה של שעות המסך בשעה אחת ביום יכולה להוות התחלה טובה. אנשי מקצוע משלל תחומים ממליצים שלא לנסות רק להגביל את החשיפה למסכים, אלא בעיקר להציע אלטרנטיבות ובעיקר מהסוג שיש בהן פעילות פיזית, בחורף גם משחקי הקופסה הישנים והטובים, בכוחם לעשות את העבודה. לא מאמינים? נסו להכיר לילדיכם את משחקי המונופול, ואפילו השחמט. אם אתם סקפטים, נסו להזכר כי רק בדור הקודם "התמכרנו" לטאקי. לכן לא כדאי למהר ולהרים דגל לבן, ייתכן שעדיין נשארו לנו כמה קלפים מנצחים בשרוול.