הנה הגענו שוב לימי סיום שנת הלימודים ועונת מסיבות הסיום, ושוב עולים המתחים המוכרים סביב מסיבות הסיום. קולות שונים נשמעים, "לא מתאים להזמין אבות למסיבת סיום של הבנות", ומנגד "הרי זה אירוע שבו הבת שלי רוצה שכל המשפחה תקדיש לה תשומת לב, ובעיקר שני ההורים", והתלבטויות לגבי מה ואיך יכולות לעשות הבנות במסיבות הסיום – האם הן יכולות לעשות ריקוד קטן וצנוע או רק להשתתף בקטעי הקראה? ועוד כהנה וכהנה.
לכן, ראשית, נזכיר שוב את החלטת מועצת החמ"ד בנושא: "אירועים חינוכיים משמעותיים במערכת החינוך, מסיבות סיום, מסיבות סידור ומסיבות חומש, הם אירועים לכל המשפחה".
חשוב לזכור שלא כל מה שלא נוח לאדם מסוים, מנהל, מורה או הורה, הוא בהכרח איסור או אפילו מצב לא ראוי בעיני מורים והורים אחרים. לא בכל מצב ובכל קהילה ראוי להחמיר דווקא בקיום אירוע נפרד לבנות ולאימהות ללא האבות – פעמים רבות זו עלולה להיות חומרה שלא במקומה, שנזקים שונים בצידה: הבנות עלולות לחוש שאין להן מקום מכובד בקהילה המחויבת לתורה ומצוות ; ריקוד פשוט, בוודאי כשמדובר בבנות צעירות בבית הספר היסודי, מקבל הקשרים של מיניות שאינם במקומם במקום. כבר ראינו, לצערנו, את התוצאות הקשות של החמרות מוגזמות . דווקא המשפחתיות, שצריכה חיזוק גדול, היא זו שנפגעת.
ישנם מוסדות חינוך שמקיימים בסיום השנה אירועים מפוארים, עם דגשים חיצוניים וחסרי מעצורים, ולעיתים גם בעלויות כספיות גבוהות. אולם רוב מכריע של בתי הספר מקיים אירועים חינוכיים וערכיים. הלוא גם זו צניעות, ולא רק השאלה בדיוק איזה סוג של פעילות הבנות מקיימות באירוע. ממילא, גם השתתפותן של הבנות באירועים אלו נעשית בדרך כזו שאינה יוצרת בעיה בנוגע להשתתפות האבות באירוע.
במהלך שנת הלימודים ישנם זמנים אחרים שבהם מתאים לתת לבנות לפעול ברוח יותר משוחררת ולקיים אירוע לאימהות בלבד, אך ציון סיום תקופת לימודים ראוי שיהיה אירוע לכל המשפחה. אם בית הספר רוצה בכך, אפשר לקיים אירוע מרכזי לכל המשפחה, ואז, כפי שהציעה מועצת החמ"ד, אפשר לקיים "גם פעילות נוספת שמעצם טבעה ואופייה מתאימה לבנות ואימהות בלבד", כל עוד האירוע המרכזי מיועד לכל המשפחה.
ההחלטות הפרטניות צריכות להתקבל בהתאמה למציאות של הקהילה המקומית, כפי שכתב בענין זה ראש ישיבת מעלה אדומים, הרב רבינוביץ' (שו"ת שיח נחום, סימן קי"ב): "... לאותה תופעה ייתכנו השפעות ותגובות שונות לפי ארחות החיים המקובלות בכל חברה וחברה ...", ובהתייעצות עם תלמיד חכם המעורה בענייני אותה קהילה, כפי שכתב הרב יהודה הרצל הנקין, בשו"ת בני בנים (ד', מאמר "הרהור והרגל"): "אין ההכרעה המעשית בעניינים אלה מסורה אלא לבעלי הוראה המעורים בדעתם עם הבריות ומכירים את קהילותיהם ...".
ואחרי המסיבות, חופשה שמחה, בריאה ומועילה!
הרב צבי קורן, ראש תחום חינוך בתנועת נאמני תורה ועבודה ורב קהילה ברעננה