מה קורה כאשר מורים צעירים לומדים מקורות היסטוריים העוסקים בחינוך ובהוראה? הם מגלים שהעבר אינו כל כך רחוק מההווה: אותם מצבים, אותם דילמות ולפעמים... אף אותם פתרונות!
אולי בגלל זה הם מרגישים שלימוד זה מחזק את הביטחון המקצועי שלהם ונותן להם להבין את המורכבות מלאכת החינות בהקשר יותר רחב.
דיון סביב מקורות היסטוריים בחינוך היהודי מתקיים בכל שבוע בקמפוס היכל שלמה בירושלים, בהנחייתו של הרב ד"ר יהודה ביטי, בקורס המיועד לסטודנטים בתכנית M.Ed. לחינוך יהודי והשבוע, זה קרה גם באתונה!
לומדים גם באתונה על מקורות יהודייםצילום: יחצ
אכן, רשמים מהקורס הזה עמדו במרכז הרצאתו של הרב ד"ר יהודה ביטי בכנס מחקרי בין-לאומי שהתקיים ביוון בנוכחות 100 אנשי חינוך מעשרים מדינות שונות (וביניהם שכנינו ממצרים, תורכיה ואף... דובאי!). תחת הכותרת History of Education and Contemporary Education הדגים המרצה מהו דיון חינוכי במקורות היסטוריים עבור מי שאינו מתמחה בהיסטוריה אלא בא מהכיתה וחוזר לכיתה וכיצד הוא מעצים את הזהות המקצועית של המורים הצעירים.
המקור שנלמד בכנס היה תקנת רבי יהושע בן-גמלא העוסקת במעבר מאחריות המשפחה לחינוך הילדים למעורבות קהילתית בחינוך, כאשר מודל המשפחה מתקשה לתפקד ("מי שאין לו אב לא היה לומד"). הזדמנות טובה לדון ביחסים בין הורים למורים, בטיב שיתוף הפעולה הרצוי בין השניים וגם... בהבדל בין החינוך היהודי שהוא מצווה לכולם לבין החינוך ביוון העתיקה שניתן רק לבני העשירים, כחלק מחובה אזרחית.