יש אנשים שמדברים על חינוך ואידאלים, יש אנשים שכותבים על חינוך ואידאלים אבל בכל זאת, יותר קשה למצוא אנשים שגם חיים חינוך ואידאלים. כי לכתוב ולדבר זה כידוע יותר קל. לאחרונה הגיע אליי סיפור מקסים שהכותבת שלו ביקשה ממני לכתוב אותו בשם בדוי (פרטיה המלאים שמורים אצלי) ואני מציג אותו בפניכם.
את תאכלי ממנה קש
"היא הגיע אלי לכיתה בתחילת כיתה ו'. 'ילדה ללא גבולות, את תאכלי ממנה קש', 'ילדה חוצפנית שיהיה לך קשה להשתלט עליה', 'היא תהפוך לך את הכיתה'. את שלל המשפטים האלו שמעתי מהמחנך הקודם שלה. הקשבתי היטב לדברים שנאמרו.
והשנה התחילה. שוהם (שם בדוי) התחילה את השנה כשהיא מנסה אותי פה ושם, אבל דווקא מצא חן בעני המקוריות שלה. התעוזה שלה. תלמידה חכמה ונבונה. שוהם הייתה מופתעת שאני לא מתרגשת מההתנהגות שלה שהתמתנה עם הזמן.
כיתה ו' - בנות מצווה. נהגתי ללכת לכל בת מצווה שהייתי מוזמנת אליה (וזה היה בערך כולן). מרתון מטורף.. אבל ככה חשבתי שצריך לעשות. באחד מערבי בת המצווה הסעתי אותה לביתה ואז היא אמרה לי: 'איזה כיף לילדים שלך, יש להם גבולות בבית. לי אין'. אמרה ויצאה מהרכב. הייתי מופתעת וסקרנית - מה עומד מאחורי המשפט הזה?
נוצר ביננו קשר טוב. שוהם המשיכה לחטיבה (בית הספר שלנו הוא יסודי חטיבה ותיכון)ואני הייתי רואה אותה מדי פעם, היא מנפנפת לי לשלום ואני מחזירה לה ושואלת לשלומה. מדי פעם היא מספרת לי שהעיפו אותה, שנמאס לה מבית הספר ואני מקשיבה לה אבל לא מתערבת.
שתבוא לגור אצלנו
כששוהם הגיע לכיתה ח' אני מבינה שהמצב בבית שלה קשה - ההורים התגרשו וכתוצאה מכך המצב הלימודי שלה מתדרדר. ושוב. שוהם רואה אותי מפעם לפעם. 'מה נשמע?', אני שואלת והיא אומרת 'הכול טוב'.
מנהלת החטיבה משעה אותה לא מעט פעמים מבית הספר על התנהגות אלימה. היא גם מבקשת שתעזוב את בית הספר. לצמיתות. באחד הימים שיתפה אותי יועצת בית הספר שהמצב של שוהם קשה, ויש חשיבה להעביר אותה לפנימייה שתתאים לה. שמעתי את זה ואמרתי לה: 'זה לא יעבוד, אני מכירה את שוהם, היא תהיה המנהיגה השלילית של הפנימיה ותהפוך לעבריינית'.
'אז מה את מציעה?' שאלה אותי.
ואני, בלי לחשוב בכלל אמרתי לה - 'שתבוא לגור אצלנו'. הבנים שלי בצבא, הבת בשירות לאומי, הקומה למעלה פנויה... הילדים הקטנים יסתדרו איתה. וככה שוהם הגיע אלינו לאומנה, תלמידת כיתה י"א, במצב רגשי ופיזי קשה. אלכוהול, סמים פה ושם, עסקים עם בחורים מפוקפקים וכיו"ב.
שוהם נכנסה לביתנו כמו שהיא. בלי מסכות ומגננות, ואנחנו פתחנו לה את הבית והלב. לא עשינו משהו מיוחד. היא פשוט ראתה אותנו, את הילדים שלנו ששיתפו פעולה וראו בה כאחות... היו לנו ימים קשים מאוד, עם כל תופעות הלוואי של המצב שלה, אבל לא ויתרנו לה על השגרה הבטוחה וההליכה המסודרת לבית הספר.
צוות המורים המדהים בבית הספר היה שותף מלא לעזרה לשוהם בבגרויות. חברי לצוות ישבו איתה בהתנדבות מלאה לעזור לה בהכנה למבחנים. לקראת סוף התיכון שוהם בחרה לסיים את האומנה ולחזור הביתה, מחוזקת ושמורה יותר.
שוהם סיימה את בית הספר עם בגרות מלאה, והמשיכה לשירות לאומי. הצלחנו לגייס לשוהם מלגות לימודים והיום שוהם מסיימת תואר שני במשפטים. לפני כמה חודשים שוהם התחתנה עם קסם של בחור. 'יגעת ומצאת תאמין'". כך כתבה מירב יבנאי.
יש דברים שצריך לעשות יחד
השבוע חבר שלי פגש בסניף של 'סטימצקי' בקניון הפתוח בגבעת שמואל אדם שניגש לברך אותו בברכת שלום. חבר שלי לא זיהה את האיש שהציג את עצמו כאבא של תלמיד שלו. חבר שלי סיפר לי שזו הייתה הפעם הראשונה שאי פעם הוא פגש אותו. "מצטער, שלא יצא לנו עד עכשיו להיפגש. אצלנו בבית אשתי אחראית על הקשר מול בית הספר והיא מגיע ליום הורים", הסביר את עצמו.
וחשבתי על הפסוק שקראנו בפרשת השבוע: 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'. רצה הקב"ה ללמדנו שיש דברים שלפעמים צריך לעשות ביחד. מלאכת אומנות חציבת הנשמות אינה בלעדית למורה כמו שאינה בלעדית להורה. היא צריכה להיות ביחד. אף אחד לא מכיר את התלמיד יותר טוב מאשר ההורים שלו ומנגד בתור אחד שמחנך אותו מאות שעות, בוודאי שיש גם זוויות שהמחנך יכול להוסיף על הפרספקטיבה של ההורים בדרך לתמונה השלמה.
הורים יקרים! גם אם יש לכם צד אחד במשפחה שהוא זה שאחראי על התקשורת הבית ספרית, אל תחכו למפגש אקראי ב'סטימצקי' בשביל לדבר בפעם הראשונה עם המחנך של הילדים שלכם.
נסו ליזום לכל הפחות שיחה אחת במשך השנה שאיננה השיחה של אספת ההורים. כמחנך אני יכול להגיד לכם שהורים שדואגים ליזום שיחות עם ההורים (ואף אחד לא אמר שההורה צריך להיות נודניק...) יש לזה חשיבות ומשקל רב באינטרקציה בין המחנך לתלמיד מעבר למידע האקוטי שמוחלף ביניהם.
אז תגידו שלום, תראו את הפנים שלכם. מה אכפת לכם? בפעם האחרונה שבדקתי התענוג הזה היה בחינם.