אסון מירון ומבצע "שומר החומות": הפראמדיקים מצילים חיים

מדוע אסון ל"ג בעומר במירון השפיע על הצוותים הרפואיים הרבה יותר מאירועים דומים בעבר? כיצד הם התמודדו עם זה? וגם, מה יתרון הפראמדיקים על הרופאים במקרים מסוג זה?

חדשות כיפה דוד פרוידיגר 21/06/21 10:52 יא בתמוז התשפא

אסון מירון ומבצע "שומר החומות": הפראמדיקים מצילים חיים
האסון המירון, צילום: David Cohen/Flash90

כמעט חודשיים חלפו מאז האסון ההמוני במירון בל"ג בעומר וכחודש מאז תום מבצע "שומר החומות". הקמת הממשלה החדשה והאירועים הנוספים שבאו לאחר האירועים הללו השכיחו במעט מרובנו את גודל האירועים הללו ובמיוחד את עוצמת האסון במירון.

לא כך אצל כולם: מלבד המשפחות והחברים ששכלו את יקיריהם וקרוביהם ועדי הראייה לאירוע במירון, יש פלח באוכלוסייה המתקשה מאוד להמשיך הלאה – אנשי הצוות הרפואי שטיפלו ישירות בנפגעים, סייעו להם ואף הצילו את חייהם. החובשים, הפראמדיקים, מגישי העזרה הראשונה, הרופאים, אנשי זק"א וכל מי שהיה שם בשעות הקשות.

למרות שמדינת ישראל למודה, למרבה הצער, אסונות, פיגועים ומלחמות, ולמרות שמהצד נראה כי אנשי רפואת החירום שתמיד נמצאים בקו הראשון כבר ראו הכל - באירוע האסון במירון, בו קיפדו את חייהם 45 בני אדם, דומה שהיה משהו אחר. משהו שנחרט לנצח.

ראש החוג לרפואת חירום במכללה האקדמית צפת, הפרופ' יזהר בן-שלמה מנסה להסביר מה היה השוני הגדול בין האירוע הזה לאירועים אחרים מהעבר. 

"ראשית, בהחלט מדובר כאן על אירוע שמבחינה מספרית הוא מהגדולים שהיו במדינה. גם בפיגועים הגדולים היו, בשורה התחתונה, פחות נפגעים. מה גם שמרבית האירועים הגדולים היו לפני שנים לא מעטות, כך שהחלק הארי מהמטפלים באירוע הזה כלל לא חוו אירועים גדולים ברמה הזו מפאת גילם הצעיר, וגם מהטעם הגיאוגרפי – האסון במירון הוא אירוע רב נפגעים שכמותו אזור הצפון לא ידע זה זמן רב". ומוסיף "יחד עם זאת, השוני העיקרי היה סוג הפגיעות".

פרופ

פרופ' יזהר בן-שלמה צילום: אלבום משפחתי

"אם נשווה לאסון הכרמל, שהתרחש בשנת 2010 ובו אומנם נשרפו אנשים רבים, לא היה ספק שמרבית הפצועים אינם ברי טיפול. באסון במירון, עשרות אנשים נמחצו, והיה אפשר במבט שטחי לנסות לטפל בכולם, מה שיצר עומס מטורף. כלומר, לא היה כאן מה שמכונה בשפה הרפואית 'אובדן צלם אנוש'. היו כאן עשרות אנשים עם סימני חנק, אך שלמים לחלוטין, בלי טיפת דם, בלי שום דבר שנראה גלוי כפי חוץ, ולכן לכולם היו צריכים לעשות החייאות ממושכות, ולא לעצור רק במקרה בו ברור מעל לכל ספק ששום דבר כבר לא יוכל לעזור". 

"נוסף על כך, בעת הטיפול בפצועים, המוזיקה השמחה והרועשת המשיכה להתנגן במקום כרגיל, כאילו מדובר בשני עולמות נפרדים, ככל הנראה, משום שהידיעה על האסון טרם פקדה אותם. גם קשיי הפינוי מהמקום לבתי החולים, עקב תנאי הדרך, המרחקים, והחסימות, יצרו סתירה חזקה".

לדברי פרופ' בן-שלמה, "סיבה מרכזית נוספת, שעלתה בקרב לא מעט מאנשי הצוות, היא שבניגוד לפיגוע, למשל, בו מקבלים את הדיווח, ובדרך למקום האירוע, גם אם מדובר רק בדקה-שתיים, עושים כבר את הסוויץ' בראש, נערכים לגרוע מכל ומשננים את הפרוטוקול ואת כללי ונהלי הטיפול באירוע מסוג זה, וכדומה – באירוע במירון, צוות גדול מאוד היה כבר במקום, ולמעשה היה 'בתוך האירוע' מבלי להתכונן לכך מנטאלית מראש. זאת ועוד, בעת ההגעה לאירוע, אפשר במבט אחד או שניים להבין את תמונת המצב, להבין כמה נפגעים יש, ומה בדיוק קרה. באירוע במירון, התנהלות האירוע הייתה כך שכל רגע הצטרפו עוד ועוד נפגעים, עוד ועוד פצועים, שכאמור, ממבט ראשון היה סיכוי כזה או אחר להציל את כולם. וזה פשוט לא נגמר. ההחייאות הממושכות שחלקן כשלו והנפגעים הרבים, יצרו בקרב הכוחות הרפואיים בשטח תחושת החמצה".

תחושת ההחמצה הזו גרמה לפרופ' בן-שלמה לזמן אליו בצעד יוצא דופן ומתוך תחושת אחריות, את כלל הסטודנטים הלומדים כעת בחוג לרפואת חירום שבראשותו ואת בוגרי החוג, המתנדבים או העובדים כיום במד"א ובארגוני החירום השונים למפגש טיפולי של דיבור מלב אל לב. המפגש נועד לעבד את האירוע, להעלות ולשתף את הקשיים והתובנות ולהפיק לקחים לעתיד.

"המסקנה שלי משמיעת הדברים", קובע הפרופ' בן-שלמה, "היא שעלינו לשים דגשים נוספים, הנוגעים לצד הרגשי, לאלו הקיימים בתוכנית הלימודים והקשורים עם ההתמודדות עם מצבי חירום. המטרה היא שימת דגש נוספת להכנה ההכרתית והרגשית, פרט ללימודים התיאורטיים בתחום,  במסגרת ההכשרה האקדמית במסגרת התואר האקדמי ברפואת חירום (B.EMS)  ובלימודי ההכשרה לתפקידי פראמדיקים שאנו מעניקים. כל זאת, על מנת לשפר את כושר ההתמודדות עם אירועים קטסטרופאליים עתידיים לא עלינו".

מבין המשתתפים במפגש, בלטה יובל לוי (25), תושבת חצור הגלילית, אחת מבוגרות החוג לרפואת חירום במכללה האקדמית צפת בהצטיינות וכיום גם בעלת תואר שני בניהול מצבי סיכון. לוי, העובדת כיום פראמדיקית במד"א במרחב ירדן, טיפלה בפצועים במירון, והייתה מבין הראשונות שהגיעה לזירת האסון. בשיחה עם אתר "כיפה", היא מתארת את האירוע מהזווית שלה:

"‏בשעות הלילה עבדתי על האט"ן (ניידת אמבולנס לטיפול נמרץ, ד"פ) בתחנת חצור הגלילית. בערך בשתיים עשרה וחצי בלילה הועבר דיווח בגל הקשר על אירוע רב נפגעים שמתרחש בהר מירון ומיד יצאנו לדרך. בדרכנו לשם, אני שומעת בקשר צוותי רפואה שהחלו כבר לפנות נפגעים צעירים תוך כדי החייאה לכיוון בית החולים. הגעתי באט"ן הראשון שהגיע להר, מעבר לעשרות הצוותים שאיישו אותו במהלך הלילה, היישר לאזור המרפאה, כאשר עשרות רבות של אנשים נוהרים אלינו בעודם פצועים קלים". 

"תוך דקות ספורות חובשים ופראמדיקים מגיעים אלינו עם אלונקות הנושאות מספר נפגעים מחוסרי הכרה. זיהיתי אצל כולם סימנים דומים של כיחלון בחלק הגוף העליון. ביצעתי בהם פעולות הרדמה, הנשמה ופעולות החייאה מתקדמות, הכוללות מתן תרופות, תוך כדי פינוי שלהם לבית החולים. חלק מהפצועים קשה, בפרט ילדים עם פגיעות חזה ועמוד שדרה, נתבקשתי לפנות למנחת סמוך, על מנת לבצע פינוי מוסק באמצעות מסוקים של צה"ל ושל מד"א".

בנוגע לתחושתה האישית, אומרת לוי כי "‏זוהי הפעם הראשונה שנחשפתי לאירוע רב נפגעים, ועוד ברמה כזו קשה ומצערת כל כך. ‏בבוקר האסון, ערכנו תרגיל במתחם שדימה אירוע מסוג כזה, דבר שעזר לנו מאוד להתכונן לגרוע מכל ולתפקד בצורה טובה ויעילה בהרבה במסגרת השטח. כמובן שיצאתי עם רגשות מעורבים מהאירוע, אך גם עם סיפוק אדיר לתת מענה מהיר, אדיב, מקצועי תוך הוצאה לפועל של הניסיון הרחב שרכשתי ושל מה שלמדתי".

לוי מוסיפה כי "האירוע היה מצער מאוד, אך התחסנתי בעבודה ולמדתי להפריד בין הרגש לשכל, ולפעול בזמן אמת להצלת חיי אדם. כלל צוותי הרפואה בצפון לא נתקלו באירוע בגודל אדיר שכזה, אך ממפגש חטוף איתם גיליתי זכות גדולה לחלוק את המקצוע עם אנשים מדהימים שנרתמו לעזרה וגילו נכונות במהירות ובמקצועיות מקסימאלית וביצוע פעולות בשיקול דעת גבוה ובזמן אמת".

האם העובדה שלמדת במכללה האקדמית צפת תואר ברפואת חירום ולא הסתפקת בקורס פראמדיקים במד"א ללא תואר, נתנה לך יתרון באירוע זה ובכלל בעבודה?

"בהחלט כן. לדעתי, כדאי ללמוד תואר ברפואת חירום מכיוון שהתואר פותח יותר דלתות, נותן סמכות יותר גדולה, וכמובן ידע, ערך וחשיבות. לבעלי תואר אקדמי בתחום, קיים יתרון על קורס פראמדיקים רגיל, מכיוון שבמהלך הלימודים קיבלתי כלים יותר נרחבים במקצוע רפואת החירום. מה גם, שהלימוד הוא מאנשים שבסופו של דבר עובדים מולם ויחד איתם בשטח. בנוסף, את הקורס במסגרת המכללה מדריכים פראמדיקים מבית הספר לפראמדיקים במגן דוד אדום. אני בהחלט מרגישה ומאמינה שברמת המקצועיות והתפקוד היומיומיים יש לי יתרון על פני אחרים, שאין ברשותם תואר אקדמי בתחום. סיבה נוספת, שלא לומר סיבה מכרעת, היא שעל מנת להתקדם במקצוע, הן ברמה המקצועית כעוזר רופא בבתי החולים למשל, או ברמה ניהולית כזו או אחרת, חייבים תואר אקדמי בתחום. כמו כן, לעניות דעתי, בעוד שנים ספורות יחייבו פראמדיקים בשלב כלשהו להוציא תואר ראשון בדומה למקצועות אחרים בתחום הבריאות, כמו אחים ואחיות".
 

הפרופ

הפרופ' יזהר בן-שלמה ויובל לויצילום: באדיבות המצולמים

"חשוב לזכור", מדגיש הפרופ' בן-שלמה, "שתפקיד הפראמדיק בשטח הוא חשוב מאין כמותו ולמעשה זהה כמעט בכל דבר ועניין לרופא בבית החולים. הפראמדיק יכול לתעדף טיפול בנפגעים – לקבוע באופן מהיר מאוד איזה נפגע נמצא במצב קשה יותר, ומי צריך טיפול דחוף יותר או פינוי מהיר יותר – פעולה שהיא קריטית במיוחד באירועים מרובי נפגעים ושבהם כמות המטפלים מועטה. הוא למעשה מנהל ומתכלל את האירוע בכל ההיבט הרפואי שלו. גם בעתות שגרה, יש באפשרותו לתת תרופות שונות במינונים שונים, להרדים חולה, לאבחן מחלות ואירועי לב שונים, לאבחן מצבים מסכני חיים, להכין מראש את צוות בית החולים לקבלת החולה או הפצוע, דבר שחוסך זמן יקר מאוד, ולתת טיפול רפואי מיידי מתקדם ומציל חיים. במקרים מסוימים, הוא אף יכול לבצע פעולות כירורגיות או ניתוחיות בעצמו. וכן, שלא נדע, בסמכותו גם לקבוע מוות. בחלק גדול מדברים אלו, המקצועיות והניסיון של הפראמדיק גדולים בהרבה אף מוותיקי הרופאים, שבמקרים מסוימים יסמכו על הפראמדיק יותר מאשר על עצמם. שלא לומר, שהעבודה בתנאי שטח, בכל מזג אוויר, או תוך כדי נסיעה, קשה בהרבה ומצריכה מיומנות ייחודית על פני עבודה בתנאי מרפאה או בית חולים".

פרופ' בן-שלמה מוסיף כי הלימודים במכללה האקדמית צפת לתואר ראשון ברפואת חירום (B.EMS) נמשכים שלוש שנים, ב-4-3 ימי לימודים במהלך השבוע, כאשר כבר בשנה השנייה ללימודים מתחילים בהתנסויות מעשיות בבתי החולים, תוך כדי הלימודים גם מקבלים את כלל תכני קורס הפראמדיקים המלא של מד"א, ובמהלך סמסטר ב' של שנה ג' הלימודים הם מעשיים בלבד באמבולנסים של מד"א.

כך, שבסיום הלימודים מקבלים לא רק הסמכה לתואר ראשון בתחום, אלא גם תעודת פארמדיק של מד"א. 

המכללה האקדמית צפת היא המוסד האקדמי היחיד בארץ המוסמך מטעם המועצה להשכלה גבוהה להעניק תואר ראשון ברפואת חירום מלבד אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

לוי מסכמת ואומרת שחוויית הלימודים שלה במכללה "הייתה תקופה מדהימה. במהלך הלימודים ‏נחשפתי למרצים בעלי ידע רחב, דוקטורים ופרופסורים שחלקו עמי את הידע הרחב שלהם, וגרמו לי להשכיל ולגלות ידע בכל קורס וקורס במהלך התואר". ‏

"הצד החברתי, מעגל החברים שרכשתי במכללה תרם גם הוא לאווירה, כך שכל שיעור היווה הנאה גדולה בעבורי. בנוסף, ‏במכללה התנסיתי מעשית והתמקצעתי במקצוע ככל שניתן, ובעיקר גיליתי על עצמי דברים שלא יכולתי לגלות באף מקום אחר".

 

 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן