תמיד, תמיד בשמחה...

מטרת הפעולה:

החניך ידע ויבין ששמחה זה לא רק דבר חיצוני, ואם בן-אדם מחייך זה לא אומר שהוא שמח.

מהלך הפעולה:

1. המדריך יבחר 5-4 מתנדבים. המדריך יעמיד את החניכים בשורה. המדריך יביא לחניכים תפוז ויבקש מהחניכים להעביר את התפוז מאחד לשני בעזרת הצוואר... – כמובן ללא עזרת ידיים.

2. המדריך יבחר 5-4 מתנדבים, המדריך יעמיד את החניכים בשורה. המדריך יביא לחניכים קופסת גפרורים (את החלק החלול). המדריך יבקש מהחניכים להעביר את הקופסא מאחד לשני בעזרת האף – כמובן ללא עזרת ידיים.

3. המדריך יניח על הרצפה כרטיסים שונים עם המקרים הבאים. החניכים צריכים לשייך כל משפט לשמחה חיצונית או שמחה פנימית. (תוכלו להוסיף משפטים והגדרות כרצונכם. לפי צורכי השבט). והמשפטים:

· ללכת מכות ולנצח.

· לקבל מתנה.

· להשתחרר הביתה מוקדם מביה"ס.

· לקנות בגדים חדשים.

· לעשות מעשה טוב.

· להצליח להתפלל בכוונה.

· להוכיח לעצמי את כוחי.

4. המדריך יעלה לדיון את הנקודות הבאות:

· האם שמחו כאשר העביר ביניהם את התפוז, קופסאת הגפרורים או שמא זה פשוט הצחיק אותם?!

· למה זה לא שמחה?!

· מהי שמחה?

5. אפשר וכדאי להקריא את הקטע הבא:

"שמחה היא קיום האדם ברוחניות ובגשמיות. ועל כן צריך שתעשה כל מיני פעולות שבעולם להיות אך שמח כל היום. ולהחיות את עצמך עם כל נקודה טובה שתמצא ואע"פ שמרב צרותיך וחלישות הדעת שעובר עליך מפגעי הזמן – שמזה בא שמתפשט עליך העצבות והמרירות עד שנדמה כאילו אבדה כל תקווה. אם כל זאת, עשה מה שתעשה להחיות את עצמך למה שתוכל, ולחזור על מידת השמחה"

סיכום:

בתחילת הפעולה (משימות 1,2) החניכים צחקו עד הגג אבל למרות זאת אפשר לראות בבירור שסתם צחוק – או כייף איננו באמת שמחה – אלא צחוק והנאה.

במשך הפעולה (משימה 3) ראינו שקשה לנו להגדיר מהי שמחה פנימית ומהי שמחה חיצונית, אבל שמחה פנימית היא איזה תחושה יותר עמוקה ומשמעותית, וזאת צריכה להיות שאיפתנו לדעת לשמוח מכל הלב מתוך משמעות, ולא מתוך צחוק וקלות ראש.