בס"ד
תהילה לדוד.
(פעולה על ספר תהלים - לשבטים מעלות - הרא"ה)
מבוא:
ספר תהלים הוא הספר שליוה את עם ישראל בכל התקופות.
בו מצא ניחומים לנפשו בחשכת הצרות, והרוחנית.בו ראה אור יהל בדרכו דוד המלך, עליו השלום, אמר מזמורי תהלים בשעת צרה כשהיה נודד במדבריות מפני הרדיפות, ובשעת שמחה כשזכה לימים של אורה ועל ידי כך להתקרבות השכינה.
מדוע הפך ספר תהלים לספר התפילות של עם ישראל? מה כולל בתוכו ספר תהלים?
בנוסף לכך, חלק גדול מהתפילה המנוסחת שלנו לקוח מתוך מזמורי התהלים.
מה צריך להכין :
1. צילום של שישה מזמורים מספר תהילים - ק"ז, קמ"ה, ו', כ', קל"ז, פ"ג.
2. שישה חצאי בריסטולים.
3. צבעים + עפרונות.
4. שישה פתקים לכל חניך.
מהלך:
כדאי שלחניכים יהיו סידורים ואם אפשר גם ספרי תהלים.
שלב א' :
המדריך יקריא את הסיפור " תפילתו האחרונה של היהודי 48723 ".
תפילתו האחרונה של היהודי 48723
במחנה ההשמדה בו שהינו, לא היה שם להיהודי, רק מספרים בכל הענינים שפנו ליהודי שבמחנה - פנו אליו במספרו. מיום בואו לכאן ועד גסיסתו, עד הובלתו לקרימאטוריום - נכנס ויצא אך במספרו, בו נרשם במשרד המחנה. אף בינינו, היהודים - הצללים, החיים - המתים, כיננו איש את רעהו במספר ולא בשם לבל נשכח איש את מספרו.
עם הגיענו למחנה חייבים היינו, כהרף - עין, להתפשט ולהביא את הבגדים למחסן - המחנה. אחת המטרות מסירת הבגדים והחפצים היתה להבטיחן לבל יישאר בידי יהודי כסף או שווה - כסף. אחר רגעים מספר במחנה, חדלת להיות אדם בין אנשים, חדלת לחשוב על העבר והעתיד. לא נסית להחביא דבר.
הכל מסרו יהודים בשוויון - נפש, אך על אלה לא וויתרנו: טליתות, תפילין וסידורים. המחסנאים, אנשי הס"ס, צריכים היו להכות ביהודים, להאבק עמהם ולגזול מהם בכוח את טליתותיהם, את תיק - התפילין שלהם ואת סידור - התפילה שבידיהם. בהנאה סאדיסטית גזלו את חפצי - הקודש מקרבנותיהם, והמחסן - מלביש - ערומים: עם מסירת הבגדים, ניתנו בגדי המחנה. בעפרון היו רושמים את המספר על הכתונת, מצד שמאל - זה מספרך.
מעתה לא שם לך ללא שם - משפחה. במספר אתה בא ובמספר את היוצא, ואם יקרים לך חייך - זכור את מספרך זכור ואל תשכח!
היהודי מספר 48723 קבע למסדרי - המפקד שמות עבריים, לפי זמני - התפילה היהודיים: שחרית, מנחה, ערבית. שמות אלה נתקבלו על דעתנו ונכנסו לסגנוננו, סגנון עדה יהודית גוססת, שחפצה להתאמץ לבל תשכח את זמני התפילה.
אך נוסף למפקדים הקבועים היו מתקיימים מסדרים יוצאים מן הכלל.
פעמים היה המפקד נמשך יממה תמימה. בל תניע אבר, בל תפליט הברה. למפקד אתה ניצב! קור - כפור - אנשי גסטאפו. מפעם לפעם היתה פורצת זעקת - אימים, שהיתה מקרישה בנו כל טיפת - דם, ויהודי היה נופל . . . גוסס,
מת . . .