המטרה:
החניכים יבינו שכעט ,בתקופת החופש יש להם ים של זמן שאותו הם יכולים לנצל לעשות דברים שרצו לעשות אבל בגלל הלימודים וכו' לא עשו...אבל בסופו של דבר רוב היום אנו יושבים ליד הטלויזיה,למה?
1.שואלים את החניכים מה היו עושים אם יום אחד היה בא אליהם שדון ומביא להם 86,400 שקלים כל יום אבל בחצות כל הכסף שלא ניצלו אובד להם והם לא יכולים להשתמש בו,מה היו עושים עם הכסף?
2. מחלקים לחניכים דף עם שעון 24 שעות כל חניך צריך למלא את סדר יומו בחופש(בכללי) נעבור על הסדר יום ונראה שאת רוב היום אנו מבלים בשינה או בבטלה.
3. נקרין לחניכים קטע ממלך האריות,הקטע שבו סימבה ניפגש עם טימון ופומבה והם מלמדים אותו את "אקונה מטטה"
4. מספרים לחניכים סיפור על זרובבל שעשה ניתוח ובסוף הניתוח שמע את אחד הרופאים אומר לרופא אחר שאין לו עוד זמן רב לחיות ,מקסימום חצי שנה... שואלים את החניכים מה היו עושים אם היו יודעים שנותרה להם חצי שנה לחיות?
5. "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן" מחלקים את החניכים לקבוצות ,לכל קבוצה נותנים רשימת פעולות ועליהם לסיים את הפעולות לפני שהנר שהמדריך ידליק יכבה.
סיכום:
חוזרים לסיפור השדון ,כל יום יש לנו 86,400 שניות.
בסוף כל יום נגמר לנו הזמן לאותו היום ולא משנה מה עשה הזמן הזה לא יחזור שוב לכן עלינו לדעת לנצל אותו כראוי,אל לנו לחכות יום לפני מיתתנו כדי לעשות את כל הדברים שרצינו להספיק לעשות אלא ההפך ,בגלל שאיננו יודעים מתי נמות חלילה וכמה זמן מוקצב לנו עלינו לנצל כל יום עד תומו,ולקחת אחריות על מעשינו,בניגוד ל"אקונה מטטה" שדוגל בחיי בטלה "שלא תדאג עוד עד לסוף הימים..."
שנזכה בע"ה לנצל את הזמן בצורה הטובה והנכונה ביותר.
חופשה נעימה...
תודה לאל ולמדרשת מעלה.