מטרה : שהחניכים יבינו שיציאה למחנה וטיול בארץ, הם ביטויים לערך של אהבת ארץ - ישראל.
מהלך :
על דעת המקום ודעת הקהל
ארץ ישראל דרך חור הבייגלה
אני מכור או אוהב
אמצעים:
דפי שאלות לסקר
עטים
בייגלה
תמונות אנשים מוכרים ושאינם מוכרים
על דעת המקום ודעת הקהל :
חלק את חניכיך לזוגות. תן לכל זוג שאלה אחרת הנוגעות למקומות בעולם.
בקש מהם לצאת ולשאול אנשים מבוגרים בסניף וברחוב את שאלתם,
ולחזור בזמן מוגבל עם כמה שיותר תשובות.
דוגמאות לשאלות :
היכן בעולם הכי כדאי לגור ?
באיזו ארץ איכות החיים היא הטובה ביותר ?
מהו המקום הטוב ביותר לגידול ילדים ?
באיזו ארץ בעולם הכי בטוח לחיות ?
מהו המקום המיוחד ביותר לחיות בו ?
כשהחניכים יחזרו, הם ודאי יביאו תשובות שונות על מקומות שונים בארץ ובחו"ל.
שאל את החניכים : למה בכל זאת אנחנו גרים פה?
למה כל האנשים ששאלתם, נמצאים פה, למרות שיש מקומות בעולם שהם הרבה יותר נוחים ובטוחים?
ארץ - ישראל דרך חור הבייגלה :
העבר בייגלה (או כל חפץ אחר אשר נמצא בהישג- ידך) בין החניכים,
ובקש מכל חניך להגיד איך הוא מרגיש קשר לא"י דרך הבייגלה. (תגלו עד כמה יש לחניכים דמיון רחב. . .)
כדאי שהמדריך יתחיל ראשון , כדי שהחניכים יבינו למה הכוונה. משפט לדוגמא:
à " . . . הצבע של הבייגלה מזכיר לי את צבע אדמת הארץ . . . "
à " לבייגלה יש צורות רבות - כך כל אדם יכול להתקשר לא"י בצורה שונה."
אפשרות נוספת : ניתן גם לפזר הרבה חפצים בחדר, ולבקש מכל חניך לבחור חפץ,
שדרכו הוא מרגיש קשר לארץ - ישראל , ולהסביר "למה?" .
אני מכיר - אני אוהב :
הראה לחניכים תמונה של דמות לא מוכרת מהעיתון.
שאל אותם מה הם מרגישים כלפי אותה דמות ? אם בכלל.
(בכדי שהם יענו: אפשר לזרוק כדור לחניך שאנו רוצים שיענה, ולהגביל אותו ב זמן , לענות מה הרגשתו)
כשאנו רואים דמות שאנו לא מכירים, אנחנו לא מרגישים שום קשר אליה.
ולכן גם לחניכים קשה לענות מה הם מרגישים כלפי הדמות שהצגנו, הלא מוכרת.
כדי להרגיש קשר למישהו/ משהו - אנו צריכים להכיר אותו.
האנשים שפגשנו ברחוב, כולם אנשים מבוגרים שיכולים להחליט איפה הם יגורו. נכון שיש להם ארצות שהרבה יותר בטוח לגור בהם, שיש בהם נופים יפים יותר יפים, ואיכות-החיים שם הרבה יותר טובה.
ובכל זאת, כל האנשים ששאלנו, גרים בארץ-ישראל וחיים בה. כי לכל-אחד מהם יש איזשהו קשר וחיבור לארץ ישראל.
גם אנחנו יכולים להתקשר לארץ בדרכים שונות . (דרך הבייגלה, למשל)
אבל לעיתים קשה להרגיש קשר לארץ - ישראל, וזאת כי אנחנו לא מספיק מכירים אותה.
המחנה, זוהי ההזדמנות שלנו - בתור שבט, בעצם הטיול, להרגיש את הקשר לארץ , דרך הטיול והשהייה ביער.
וכאן המקום שלך המדריך, לדאוג שהחניכים ירגישו קשר למקום בו יהיה המחנה.
ספר להם סיפור אישי של מישהו מהמקום בו תטיילו או באזור המחנה, וקצת רקע כללי כדי שהחניכים
לא ירגישו שהם הולכים סתם לבלות שבוע ביער ,
אלא , שיש הרבה גם מעבר. . .
אין אהבת הארץ בלא ידיעת הארץ,
ואין ידיעת הארץ בלא מגע בלתי-אמצעי איתה,
עם עמקיה גאיותיה,
עם הריה ומישוריה.
רק הרואה בעיניו כמה יפה היא עד לכאב,
הרואה את הוד הזריחה מעל הפסגות
ואת משחק הפלא של צבעי השקיעה,
הרואה את יופי הלילות במדבר ובהרים-
יוכל לאהוב את הארץ,
לאהוב אותה אהבה של ממש.
(מטייל)
מתכון(+נים) למחנה
אהלן שבט,
בגלל שאני מדריך כזה נחמד כיתתי חרבותי לעטים והכנתי רשימה של דברים שצריך להביא למחנה, אז ככה:
חולצה נוחה: עדיף עם צווארון להגן על העורף מפני השמש.
נעלי הליכה: לא נעלי ההתעמלות החדשות שקנית לפני שבוע אלא זוג ישן (אלא אם כן אין ברירה...)
כובע: עדיף עם מצחייה (בשביל השמש) ועם פומפון (בשביל הקטעים...)
גרבים להחלפה: תראו, אפשר להשאר עם אותו זוג גרביים, אבל על אחריותכם...
2 מימיות: דיר בלאק! אפשר גם להביא קנקלים, העיקר שיהיה בתוך מה לסחוב אותם במסעות.
פנס: כדי שתוכלו לראות בלילה מה אתם חולמים...
אולר: איך תאכלו? עם הידיים? אם אין לכם אולר בבית תביאו כף, סכין וסכין חיתוך יפנית.
אישור ביטוח רפואי: שלא נצטרך, חס וחלילה, טפו-טפו-טפו!
סידור ותפילין: שימו אותם בתוך שקית, שלא יקרה להם כלום (אפשר גם בתוך קופסת פלסטיק כמו של סלטים)... (אל תשכחו להוציא קודם את הסלטים...)
שק שינה: כמעט שכחתי...
שמיכות: או סדין שכבר כמעט ולא משתמשים בו בבית כדי שיהיה לנו עם מה לבנות אוהל.
שקיות ניילון: לאיסוף אשפה ולכביסה.
מגבת וכלי רחצה: כדי שתוכלו להתקלח, זו לא מצווה להסריח ארבעה ימים!
כיפה נוספת: למקרה שתאבדו את הראשונה, כדאי להביא גם כמה סיכות, שיהיה...
מפה של האיזור: למ ישיש כדאי מאד.
נייר טואלט: ...
בגדים להחלפה: לא את כל הארון אבל כדאי שיהיה.
תיק קטן למסע: חשוב, חשוב, חשוב!
שבת שלום: כזכור, השנה נעביר בפעם הראשונה שבת במחנה. מה שאומר שצריך: חומש, בגדי שבת-כחול-לבן, סמל ועניבה, כיפה לשבת, מסרק.
וזהו!
שיהיה לנו מחנה מוצלח ומנוצל!
שלכם בב"ח לתו"ע,
ציקי.