בס"ד

עבודה שבלב.

(פעולה לשבטים מעלות - הרא"ה)

מבוא:

מדוע התפילה היא דבר קובע ומוגדר? שלוש פעמים ביום, נוסח אחיד, הלכות קבועות.

מה החשיבות שביצירת מסגרת קבועה לתפילה? לשם מה כל הסדר הזה?

מה צריך להכין?

1. דף הוראות לכל קבוצה.

2. כלי כתיבה.

3. צילום מסגרות לכל קבוצה. (ראה בהמשך)

מהלך:

מטרת ההפעלה היא להמחיש את החשיבות שביצירת מסגרת השומרת על סדר, פיקוח, ושליטה. וכמו כן את העובדה כי התפילה היא מעין הפסקה בתוך זרם החיים. בהפעלה זו ננסה לעמוד על חשיבות ההפסקה.

שלב א': המדריך יחלק את החניכים למספר קבוצות

( רצוי שבכל קבוצה יהיו 4-5 חניכים.)

כל קבוצה תקבל את דף ההוראות הבא:

אתם אנשים עם הרבה יוזמה ושאיפות.

החלטתם להקים מפעל משותף.

עליכם להחליט:

למה ישמש המפעל?

לכמה עובדים אתם זקוקים?

קבעו תקנון מחייב.

נסו להתייחס לכמה שיותר פרטים שיהפכו

את המפעל שלכם ליעיל.

כל קבוצה תציג בתחילה את הקטגוריות שהחליטה להתייחס אליהן:

במה יעסוק המפעל? מספר עובדים וכדומה.

המדריך יכתוב על בריסטול את הקטגוריות השונות.

סביר להניח שהחניכים יתייחסו למספר ימי עבודה, משכורות, שעות עבודה בכל יום וכו'.

אלו קטגוריות לדעתכם הן החשובות ביותר לתפעול יעיל של המפעל?

מה יכול להוות גורם מפריע בתפעול השוטף?

נמשיך להפעלה הבאה מבלי לסכם.

שלב ב' : מטרת הפעלה זו היא להמחיש את החשיבות שביצירת מסגרת.

המדריך יחלק לכל קבוצה כל מיני סוגי מסגרות ( ראה בהמשך), ורשימה של דברים שיש להתאים להם מסגרת. על כל קבוצה להחליט איזה סוג מסגרת מתאים לכל דבר:

(חשוב להסביר שמדובר במסגרת מבחינה רעיונית):

1. בית ספר.

2. משפחה.

3. סניף

4. בית חולים.

5. מפעל.

למשל, משפחה היא מסגרת נעימה וגמישה לכן יתכן שחניכים יבחרו את מסגרת מספר 4, לעומת בית ספר שמקרין מסגרת לחוצה, שעבורו יתכן שחניכים יבחרו את מסגרת מספר 5.

כל קבוצה תציג את הבחירה שלה לכל מסגרת.

האם אתם אוהבים להיות במסגרת? האם יש למסגרת חשיבות כלשהי? יש תחומים שלדעתכם ניתן לוותר על מסגרת? אם למשל בבית ספר לא הייתה מסגרת הייתם מרגישים יותר טוב? ובסניף?

המדריך ידגיש את הצורך במסגרת כדבר משמר ומגדיר גבולות. ניקח לדוגמא את המפעל שיצרנו. אם לא הייתה מסגרת ברורה של תקנון המגדיר את סמכויות התפקידים, את נוהלי המפעל מבחינת שעות עבודה ומחויבויות של הפועלים היה נוצר מצב של חוסר שליטה וחוסר ארגון.

למדריך!!! בשלב זה אין צורך לקשר זאת לתפילה. נעשה זאת בסיכום.

שלב ג' : מטרת ההפעלה הבאה היא להמחיש את חשיבות ההפסקה.

בכל פעם שאנו נמצאים במהלכה של פעולה מתמשכת אנחנו זקוקים לעצירה, הפסקה, על מנת לחדש כוחות להמשך. המדריך יסביר זאת בגמר ההפעלה.

כל קבוצה תתבקש לעמוד על ספסל. כשינתן האות כולם צריכים לעלות על הספסל, לרדת ושוב לעלות, כמה שיותר פעמים ובמהירות. מותר להפסיק רק כשהמדריך יבקש לעצור.

המדריך ייתן את אות הסיום רק כשהוא יראה את כולם "גמורים" מעייפות. הקבוצה המנצחת היא ששרדה עד הסוף.

המדריך ימדוד כמה זמן הקבוצה המנצחת החזיקה מעמד.

החניכים יתבקשו לשבת ולנוח. המדריך בינתיים יסביר כי כעת נעשה עוד סבב לשיפור המצב.

הפעם המדריך יעצור את החניכים כל 20 שניות, תהיה מנוחה של 10 שניות ו...להמשיך.

גם הפעם הקבוצה המנצחת היא זו שנשארת אחרונה במערכה.

מה ההבדל בין שתי הפעמים? האם ההפסקה עזרה לנו? למה משמשת בדרך כלל ההפסקה?

כעת נחזור ונוציא את תקנון המפעל כפי שנכתבה על ידי החניכים,

האם בתקנון המפעל אחת הקבוצות התייחסה לכך?

סיכום:

כעת נסכם את שתי הנקודות:

1.חשיבות ההפסקה.

2.החשיבות שבשמירה על מסגרת.

ההפסקה משמשת פסק זמן לשאיבת כוחות להמשך.

שלוש פעמים ביום צריך האדם לעצור את עצמו בתוך זרם החיים . שלוש פעמים ביום אוזר האדם כוחות ומתפנה משיגרת היום הרגילה.

התפילה באה כאמצעי מחנך במהלך היום לעורר ולהזכיר לנו את בורא עולם, ומתוך יצירת הקשר אותו אנו מתחזקים ומתמלאים כוחות להמשיך כך ולגייס כוחות להמשך.

ומה עם שמירה על מסגרת?

"...עבודה מחייבת סדרים והתמדה. כך גם התפילה, שהיא עבודתו של הלב.

רציפות וקביעות של שלוש פעמים ביום, בפרקי זמן קצובים-בוקר, צהרים וערב.

נוסח קבוע ופרטי דינים מוחלטים, בפעולה תמידית קבועה וחוזרת.

כל הדברים הללו עוזרים לנו לחדש את הקשר עם הקב"ה.

העבודה ולא ההתעלות היא עיקר יסוד התפילה.

העבודה היא יציאה מהכוח אל הפועל . בנפשנו עצורה אנרגיה שהיא כוח האמונה. עבודת ה', היא הוצאת כוח האמונה לפועל תוך התגברות על כל הכוחות המעכבים..."

("אמונות"/ הרב הס).

"ולפי שקשה על הנפש בלי משטר וסדר, סדרו רבותנו העינינים שרב בני האדם זקוקים להם שבהם באה לידי גילוי הצטרכותם להקב"ה והכניעה שהם נכנעים לה' בגללם והוא סדר התפילה על הסדר...

ותיקנו חכמים לשון מתוקנת בתפילה, ועל האדם להוליך מחשבתו

וכוונתו אחר הדברים אתם הוא אומר בלשון.

(חובות הלבבות שער חשבון הנפש פרק ג')

בס"ד

נוסח התפילה.

כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנאצר הרשע נתערבו בפרס ויוון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגויים ואותם הבנים נתבלבלו שפתם, והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה .וכיון שהיה מדבר, אינו יכול לדבר כל צרכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר: "ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם." (נחמיה יג' כד).

ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל-תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלשון הקודש עד שיערבו עמה לשונות אחרות.

וכיון שראה עזרא ובית דינו * כך, עמדו ותקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר.

שלוש ראשונות-שבח לה', ושלוש אחרונות- הודיה.

ואמצעיות- יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן. עד שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפילת אלו העילגים תפילה שלמה כתפילת בעלי הלשון הצחה. ומפני עניין זה תקנו כל הברכות והתפילות מסודרות בפי על ישראל כדי שיהא עניין כל ברכה ערוך בפי העילג.

(רמב"ם הלכות תפילה פרק א'.)

התפילה הקבועה מבטאת את הצרכים של הדורות.

בימי רבן בן גמליאל רבו המינים בישראל והיו מצרים לישראל ומסיתים

אותם לשוב מאחרי ה'.

וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני-אדם, עמד הוא ובית דינו והתקין

ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני ה' לאבד המינים, וקבע אותה בתפילה,

כדי שתהיה ערוכה בפי כל.

נמצאו כל הברכות שבתפילה- תשע עשרה ברכות.

(רמב"ם, הלכות תפילה ב'.)

* מי היו עזרא ובית דינו ?

הם היו אנשי הכנסת הגדולה, אספת גדולי העם שנתכנסה בתקופת בית שני

והכריזה את התורה לחוקת המדינה.

מספרם היה משתנה בין 71 עד 120 בניהם גם היו נביאים זה למעשה היה

המוסד המחוקק העליון ובית הדין הגדול שבמדינה.

(מתוך מאיר נתיב)