הילד, הנער, המבוגר ובעצם כל אדם - בנוי מבחינה נפשית כמו בצל, עם גרעין וקליפות, שבנויות כל אחת על גבי השניה. גידול נכון של הבצל יביא לכדי בוגר בשל ונורמטיבי מבחינת הסביבה ומבחינת העצמי.
אבל רגע לפני הבצל, בואו נדבר רגע על מערכות יחסים.
כאשר עוצרים לרגע מהיום יום המתיש ומביטים מהצד על חינוך ילדינו, לעיתים נראה כאילו אנחנו נכנסים לתוך דמות אחת עם תפקיד מוגדר ואנו לא ממש יוצאים ממנה. זה עלול לפגוע בילד לשארית חייו, ולכן חשוב לגוון, לשנות ובעיקר לעבוד על מערכת היחסים.
מערכות יחסים הן אחד מהמרכיבים המרכזיים בעולם התוכן של אדם. יכולתו של האדם לייצר מערכות יחסים תקינות מושפעות באופן רפלקטיבי מעולם הינקות והילדות וממערכות היחסים שקיימנו בעבר. ככל שמערכות היחסים בעברנו התקיימו באופן תקין יותר, כך תהיה ההשפעה בעתיד והדבר יוקרן על חיינו הבוגרים.
המתכון ליצירת מערכת יחסים בריאה ותקינה, צריך לכלול ארבעה מרכיבים עיקריים:
1. ניראות. תינוק, ילד וגם מבוגר צריך לדעת שרואים אותו, שהוא קיים ושהוא 'פה'. במידה ויהיה לאדם חסך במרכיב הזה, הוא יעשה הכל כדי שיראו אותו. אם לא יראו אותו, זה נמשל למוות. מוות רגשי.
2. הבנה קוגניטיבית. הצורך להיות מובן. אמנם יכולים לראות את האדם, אבל לא בהכרח להבין אותו. לכל אדם קיים צורך לקבל את אישור החברה מסביב להבנת הלוגיקה הפנימית שלו. גם אם לא מסכימים איתו, לפחות מבינים.
3. הבנה רגשית. האישור שמבינים אותך מבחינה רגשית. תחושת ההבנה וההזדהות כאשר אדם חווה רגש ומצפה שהסביבה תחוש את הרגש איתו.
4. שוות. כל אחד מבקש לדעת אם הוא שווה. החל מגיל מאוד צעיר, כל אחד מאיתנו מקבל את הפידבק המסמל עבורנו 'כמה אנחנו שווים' מבחינת גרעין האיכויות שלנו.
למעשה, אנו בנויים כמו 'בצל'. בגרעין שלנו יש בליל של איכויות, אשר אינן נבחרות והן קבועות מראש. מעל לגרעין, מגיעה הקליפה של התודעה, שאומרת האם הגרעין שלי שווה או לא שווה, טוב או לא טוב. את התשובה לקליפה הזאת אנו מקבלים מהסביבה. מה שאנחנו נקבל תוך כדי מהלך חיינו עד לשלב בגרות מתקדמת יעצב את תחושת 'השוות' שלנו, אם לא נקבל את זה בצורה טובה ומאוזנת אנחנו נתחיל "לגנוב" את זה מהעולם.
הקליפה הבאה היא הקליפה הרגשית. לאחר הפידבק של תחושת 'השוות' אני אפתח רגשות בהתאם למה שקיבלתי, חיובי או שלילי. והקליפה החיצונית והאחרונה היא קליפת ההתנהגות, אשר מוציאה החוצה את מה שאני מרגיש.
אז איך אנחנו מגדלים את ה'בצל' הזה נכון?
נפרוט את המרכיבים התיאורטיים לכדי שלבים ממשיים המסייעים ביכולת לבנות מערכת יחסים.
קודם כל, בשלב הראשון, יש לחפש הזדמנויות פרקטיות, תוך כדי מהלך החיים, אותן ניתן לנצל לצורך בניית היכולות של הילד לבניין מערכות יחסים. חשוב לחפש בכל מהלך שגרתי את הכלים שמהם ניתן ללמוד ולתרגל בפועל את בניית מערכת היחסים.
השלב השני הוא תולדה של השלב הראשון. ברגע שמקיימים ומנצלים את ההזדמנויות הנקרות בדרכינו ביום-יום, אזי מחזקים את היכולות הבין אישיות ומפתחים אותן. דרך היכולת לבנות מערכות יחסים אנו מפתחים את האישיות הבוגרת של הילד ועל זה חשוב לתת דגש.
אם קיימנו את השלבים הראשון והשני בצורה חיובית ותקינה אז תעמוד אל מול הילד תמונת מוצא של התפתחות תקינה.
השלב השלישי מבוסס על השלבים המוקדמים אך מהווה ציר מרכזי בהתפתחות וחשוב לזכור כי הילד לומד ממה שהוא רואה וסופג מסביבתו, אותה אנו מקיימים.
בשלב האחרון ולמעשה הבסיסי ביותר שמושתת גם הוא על כל השלבים שלפניו, נראה אדם בוגר מבחינה נפשית, מאוזן, אשר מתבסס על יכולתו להיות מחובר לעצמו ולסביבתו כראוי. רק כך היכולת שלו לפתח מערכות יחסים עצמאיות תהיה מאוזנת ונורמלית.
לסיכום, חשוב לתת חשיבות עליונה לקשר שנוצר בין העולם של המבוגר שמלווה ומחנך את הילד והילד עצמו, יותר אפילו מאשר החינוך הפורמאלי עצמו. החשיבות מתבטאת בכך שכל הזמן מרכז התודעה הוא הבקעה של הקשר, פריצת הקשר לגבולות חדשים ואי עמידה במקום. אסור לברוח למקום פורמלי בלבד של חינוך או תפקיד מוגדר אלא כל הזמן לעבוד על הקשר ומערכת היחסים.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת תימורה