חשוון תשנ"ט
בני עקיבא
מה בין מסיבת יום הולדת למסיבת סיום
כיצד מציינים מלאת שבעים שנה לבני עקיבא?
כיצד מציינים מלאת שבעים שנה לבני עקיבא? ניתן אולי להביא
בוגר שיספר על הימים הראשונים של הסניף והתנועה. ואולי, כדאי
לעשות חידון לחבריא א' בנושא ההמנון, הסמל ומושגים תנועתיים
נוספים. ויתכן שכדאי, פשוט לעשות מסיבת יום הולדת בסניף! נאפה
עוגות, נתלה בלונים ונשיר בפשטות: "היום יום הולדת, היום יום
הולדת לבני עקיבא!"
ברם, ישנן מספר בעיות עם הרעיונות האלה. ראשית, את מי בדיוק
נרים על כסא 70( פעם! ועוד אחת לשנה הבאה…(? וביתר רצינות -
כל יום הולדת, ולבטח יום הולדתה של תנועה גדולה, אמור להיות
יותר מאשר רק "חיים שכאלה" והכרת ההיסטוריה והעבר. תאריך כזה
אמור לשמש גם כתחנה משמעותית של חשבון נפש ובדיקה של ערכי
היסוד והמהות.
אחרת, עלולים אנו למצוא את עצמנו חלילה, לא במסיבת יום הולדת
אלא במסיבת סיום. הרי במבט ראשון, רוב המשימות שלשמן הוקמה
התנועה, כבר הופנמו )ולפעמים אף בוצעו(. בני עקיבא בשנותיה
הראשונות חלמה להצליח להקים "יישוב ציוני דתי" )בעיקר קיבוצים
דתיים( וליטול חלק במאמץ הציוני של גאולת הביצות והשממה.
שאפנו להקים ישיבה ברוח ציונית דתית וניסינו לחנך את חברינו
שניתן וצריך להתגייס לשרות צבאי משמעותי. הדוגמאות הללו, אשר
מומשו בחלקן, מלמדות על הצורך לבחון מחדש את מהותה של התנועה
ואת דרכה בעתיד
· האם יש לנו תפקיד היום?
· האם יש צורך היום בתנועה כמו בני עקיבא?
· אלו מתפקידי העבר חיוניים ומהם הדגשים שצריך לתת?
במלים פשוטות, מעולם לא ראינו את בני עקיבא רק כחינוך משלים
או כמעיין בית ספר של אחר הצהרים, בו ממשיכים לחנך לערכי
הציונות הדתית. רצינו לפעול יחדיו, מתוך ערכינו, על מנת
לתרום תרומה משמעותית לחברה ולמדינה. לא רק בדיבורים אלא גם
בעשייה. לא רק בעשייה בתוך התנועה אלא בעיקר בעשייה ציבורית
ייחודית, כחלק מהמשך תקומתנו בארץ הזאת.
הגיע העת, ביום הולדתנו השבעים, לבחון מחדש את דרכינו ותפקידינו!
בחודש ארגון זה, ננסה לבחון תחומי פעילות שונים, בהם עסקנו
(ועסקו הורינו) בעשרות השנים שחלפו. בכל תחום ננסה לבחון
ולהכיר מה שעשו קודמינו (כן, גם את זה אנו לא תמיד יודעים)
וננסה ללמוד ולברר את תפקידינו היום (וגם מחר!) אמנם, יש
החושבים שתהליך של "חשבון נפש" נדרש רק ממי שנמצא במשבר.
והרי במבט ראשון יטענו רבים שהתנועה נמצאת בתנופה ובפריחה.
ברם, תשובתנו פשוטה: ראשית, מי כמונו יודעים כמה צריך עוד
לחזק ולהשתפר בכל תחום של פועלינו.
תפקידינו מאז ולתמיד הנו להתרחק מכל גילוי של גאווה. עלינו
לגלות תמיד ענווה המאפשרת בחינה אין סופית של הטעון שיפור. אך
שנית, מבחנה של תנועה בתנועה, הנה ביכולתה לקיים בדיקה
מחודשת של דרכה, גם מבלי להמתין למשבר או סכנה.
אין תאריך ראוי ויתר לבדיקה יסודית של דרכינו ותפקידינו, מאשר
יום הולדתנו השבעים.
בעזרת ה' יחדיו נעמיק ונתחדש, לקראת אתגרי העתיד!
חורף טוב!
יונה גודמן –מזכ"ל