מה אכפת לך ממני?
"יש מאכילו לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחינו
בריחים ומביאו
לחיי העולם הבא" (קדושין).
אפשר לתת לאדם מעדני מלך ובדרך זו לצערו, ואפשר לתת לאדם
את המעט שבמעט או אפילו להטריחו, ובכל זאת לגרום לו שמחה!
ההבדל הוא בהתייחסות.
בשער זה נעסוק ביחסים בינאישיים, בהשפעה של התקשורת
והתרבות העכשווית על המרקם החברתי.
מצד אחד, הטכנולוגיה פותרת בעיות רבות, מותירה זמן רב
לתרבות הפנאי ומקלה על החיים - בעיקר בתחום עבודות הבית
וכדומה. ומצד שני, אנו נוטים לפתור בעיות בדרכים מכניות
וטכנולוגיות במקום המגע האנושי שלפעמים חסר ואין לו תחליף.
אין לנו מטרה לעודד את החזרה לתקופת האבן בלי טכנולוגיה
ועם הרבה קשיים או לפסול את הקידמה. אלא, לעורר את תשומת
הלב ולהזכיר שיש דברים שלא קונים בכסף. לדעת שחברים ובכלל
יחסים בינאישיים הם צורך שלנו ובמיוחד אנו - עמ"י, שהחיבור
שלנו טבעי ומעבר לחיים האנדווידואלים שלנו אנו מקושרים
בעומק נשמתנו גם לכלל העם. אמנם לא תמיד זה מורגש, אבל, זה
פורץ מדי פעם בעיקר בעיתות מצוקה...(פיגועים, מלחמות ושאר
צרות).
אצלנו חיי הקהילה טבועים בנו. אנו לא אוסף של אנשים
שמערכת היחסים בניהם הם רק לצורך אגואיסטי - "אני אעזור לך
כדי שתעזור לי", אלא החיים שלנו הם בשיתופיות וערבות
הדדית.
כי כך נוצרנו - נשמה אחת שמחולקת להרבה אנשים.