שלום כבוד הרב!
כמי שגדלה והתחנכה על ברכי הציונות,הייתי תמיד בלהט שאנו חייבים להודות כל רגע ורגע שיש לנו מדינה.אך ככל שעובר הזמן מהגירוש וככל שמגלים יותר שחיתות-ישנו ספק המחלחל וגורם לתהייה בעניין.
בעקבות שיחה עם חברה ברסלבית חרדית ממאה שערים-מנקרות בתוכי השאלות:
האם מדינת ישראל היא באמת "ראשית צמיחת גאולתנו"? אולי טעינו?אולי הגירוש היה סימן מן השמים לטעות זו?
אולי הציונות היא באמת דרך בעייתית כיון שהחיבור הבסיסי שלה לא היה בקודש?
אולי הדרך האמיתית היא ע"י ההסתגרות,ויציאה בכדי 'לקרב רחוקים' מידי פעם?
איזה יחס יש לתת למדינה כרגע?
האם יש להשתתף בבחירות?
תודה רבה!שנזכה לבשורות טובות-לגאולה שלמה בקרוב!