חופש גדול, לכאורה זמן לטיולים, בילויים משפחתיים או לפחות בשלב זה של החופש - קייטנות, ובמקום הכיף והשמחה קיבלנו מלחמה. במקום ברכה וים תקועים בבית במקלט, מסתתרים מהתקפה. וכל התוכניות והציפיות התבדו והשתנו. והאכזבה תפסה את המקום בליבנו של הציפיה. עם כל הכאב על המתרחש במדינתנו הסוערת, ימים אלו מזמנים לכל אחד מאיתנו שיעור חשוב ללימוד זוגי ומשפחתי, איך להתמודד עם נפילות מציפיות ותקוות וחלומות, איך להתמודד עם שינויי תוכניות. וכמה התנועה הנפשית הזו של מעבר מציפייה לאכזבה במדינה שלנו היא סמלית לתהליכים זוגיים ומשפחתיים שאנחנו עוברים.
הרי מי מאתנו לא חלם/מה על חתונה. בכל הדמיונות שלנו אנחנו לא מדמיינים מריבה או קונפליקטים, אלא תמיד זוג יונים. ובכל הדמיונות הכי שחורים אנחנו לא מדמיינים שנישאר רווקים במשך שנים אלא שמייד כשנרצה זוגיות עינינו כהרף עין יובלו לפגוש את עיניו של בן זוגינו, וכמה אכזבה מלווה את הציפיה הלא ממומשת הזו. אך גם כשמצאנו את בחיר ליבנו ובנינו זוגיות החיים עדיין מזמנים לנו ציפיות ואכזבות. לדוגמה הציפיה להיות הורים שלעיתים מלווה בקשיים רבים ואכזבות. אך גם זוגות שמצליחים להרות בקלות ומגיעים לחוית ההורות עם ציפיות רבות ולעיתים קרובות נפגשים בקושי ואכזבה כשהם מגלים שלהיות הורה זו לא רק אידיליה של אם-אב ותינוק רגוע ושליו אלא גם לילות של חוסר שינה, אחריות, תחושה לעיתים שקשה למצוא מרחב אישי/זוגי כשיש ילד, כל יציאה מהבית זו משימה שדורשת היערכות והקשיים האלה עוד מתגמדים אל מול האכזבות והקשיים שנכונו לנו כשהילדים גדלים וחינוך הילדים הופך למורכב יותר ומאתגר יותר.
אז איך מתמודדים כשציפיות נכזבות?
מתחילים עם הרפיה, ושחרור. נושמים עמוק. עוצמים עיניים ונשענים על אלוקים.
בעצם כל פעם כשאנו מצפים, מתכננים תוכניות ומתבדים, הקב"ה אומר לנו שהשליטה היא לא בידיים שלנו. "הכל זה מלמעלה". אין קייטנות, אין חופשה, יש מלחמה אבל אין נפגעים מהטילים (לבינתיים) - הכל זה מלמעלה. אז צריך לשחרר את השליטה. לנשום עמוק ולהאמין. להאמין שיכול להיות טוב גם במציאות הנוכחית. גם אם יש מבצע והילדים בבית אז זה מה שאלוקים נתן עכשיו - זמן בית עם ילדים. אז כמו שה"וויז" אומר - מחשבים מסלול מחדש. מסלול בו יש היום זמן בית עם ילדים כי זה מה שאלוקים תכנן עבורי היום.
מחשבים מסלול מחדש גם בחיינו האישיים. אם אני עדיין רווק/ה למרות שבתוכניות הייתי אמור/ה להתחתן כבר לפני עשור זה מה שאלוקים החליט, אז איך אני מפיק/ה מהתקופה הזו את המירב, איך אני מתפתח ומבשיל וממצה את התקופה הזו ומוציא ממנה את המיטב.
התוכניות השתנו והתחתנו ואנחנו עוד לא זוג יונים, צריך ללמוד פחות לשלוט בבן הזוג כדי שיפעל בדיוק כפי ציפיותיי, ולעשות להם מעין התאמה מחדש - חישוב מסלול מחדש כדי לסלול לנו כזוג דרך משותפת.
הציפיות התבדו ואנחנו חווים קשיים בהבאת ילד לעולם, איך אנחנו נשענים על אלוקים, מאמינים ובוטחים וממצים את התקופה הזו בחיזוק הזוגיות והאישיות שלנו. וגם כשהבאנו ילד לעולם שלא תואם את הציפיה שלנו עלינו לחשב מסלול מחדש שיותאם לילד המיוחד שאלוקים העניק בידינו.
והחיים הם כמו ב"וויז", למרות שבדרך חושב מסלול מחדש וחלו שינויים בתוכניות, אכזבות וקשיים, בסוף בדרך כלל מגיעים אל היעד.
והלוואי שנזכה להגיע אל היעד - שלום ושלוה במדינה שלנו
שנזכה לבשורות טובות
הכותבת היא פסיכולוגית, מטפלת זוגית ומשפחתית, מרצה במכללת אורות ובאוניברסיטת בר אילן