פעולת תחנות לחבריא א' בסניף (לקוח מהאתר כיפה)

רקע:
הרבה פעמים כשאנו נוגעים בשואה קשה לנו לתפוס את גודל האסון. בפעולה זו ננסה להמחיש לחניכים את גודל האסון שנפל על עמנו.

מטרת הפעולה:
החניכים יבינו את גודל האסון שנפל על עמנו בשואה.
החניכים יוכחו בגבורה היהדות הרוחנית שהייתה בשואה.

תחנה מס' 1 - ילדים בשואה
מתוך ה 6- מיליון יהודים שנרצחו בשואה על העוול היחיד של להיות יהודי 1.5 היו ילדים, בגיל שלנו שבבת אחת כל עולמם נלקח מהם.
כל אחד מצייר את הדברים שהוא הכי אוהב וכותב מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול.
לוקחים מהחניכים את הציורים.
מיליון וחצי ילדים נרצחו בשואה במיתות שונות ומשונות, חישבו רגע על הילד האחד והיחיד. כל ילד שנרצח זה עולם שלם של אהבות, ציפיות ותקוות שלעולם לא ימומשו.
כדי להמחיש את מה שעבר על הילדים בשואה שורפים את הציורים מול העיניים של החניכים.

תחנה מס' 2 - 6 מיליון
מחזיקים ביד חופן אורז. החניכים צריכים להמר כמה גרגרים יש.
מביאים ספר טלפונים וסופרים כמה משפחת כהן יש. מביאים בחשבון שבכל משפחה כזו יש 5-6 נפשות וזה רק חלק מהשבט (שהוא 1 מ 12 שבטי ישראל).
מכפילים ומכפילים ועדיין קשה להגיע ל 6 מיליון.
לאחר מכן מקריאים את הקטע "לא קל לעמוד מיליונים" (נספח מספר 1)
הקטע ממחיש את הקושי לתפוס את המספר העצום- 6 מיליון ויותר .
אנשים בשואה איבדו את הייחוד שלהם, את האופי, - כל מי שהגיע קיבל מספר, ונלקח ממנו הרכוש שלו, גילחו לו את השיער והלבישו לו בגדים מפוספסים בדיוק כמו כולם - היו לנו 6 מיליון אנשים שנראו בדיוק אותו דבר ונורא קשה לנו לדמיין את זה שהיו כאן 6 מיליון אנשים ושכל אחד מהם היה אישיות מיוחדת בפני עצמה.

תחנה מס' 3 - קידוש ה' בשואה
מקריאים את אל מלא רחמים של יום השואה עד למילים "...אשר הובלו כצאן לטבח"
עוצרים את ההקראה ואז שואלים : האם באמת כצאן לטבח?
כדי להבהיר לחניכים שבמהלך השואה היהודים גילו גבורה הן פיזית והן רוחנית מקריאים את הקטעים על גבורה רוחנית בשואה - אפשר להקרין על הקיר עם מטול שקפים.
מהקטעים האלה ניתן להבין את שמו של היום "יום השואה והגבורה" עלינו לדעת ולזכור את גבורתם של אותם יהודים, הן במרידות שעשו והן בגבורה היומית בשמירה על צלם אנוש,ושמירה על היהדות והעקשנות מתוך אמונה סלעית.
לסיכום: מחלקים לחניכים את הקטע "אנחנו העם" (נספח מספר 2)

לסיום קטע על גבורה רוחנית (נספח מספר 3)

נספח מספר 1:

"לא קל לאמוד מיליונים.
לא היה רגע בפולין שלא חשבתי על כך.
לא היה לילה ששנתי לא נדדה בי.
אמרי לי את האמת. את מסוגלת להמחיש לעצמך מה זה מיליונים?!
אדם אחד ויחיד שניתקוהו מיקיריו, הובל בלילה, מעורטל מכל, אל תאי הגזים.
גביש ציקלון ירד לתוך התא והאדם האחד והיחיד החל להיחנק.
דקה, 5 דקות, רבע שעה...
תינוק אחד ויחיד נקרע מחיק אמו והרוצח הנאצי רוצץ ראשו אל עמוד חשמל.
ילד אחד ויחיד שסעו בו כלבים והוא רץ מסונוור מזרקורים ונופל לתוך בור אש.
אם אחת ויחידה הידקה אצבעותיה מסביב לצוואר תינוקה לבל יבכה ויסגיר למרצחים את כל יושבי הבונקר.
ועתה,
הכפילי זאת בעשר, במאה, באלף, ברבבה, במיליון.
את יודעת,הרי למדת חשבון בבית ספר.
אשר לי, אני רואה תמיד את האחד והיחיד, הכאב האנושי אינו יודע את לוח הכפל, איך לחשב מיליונים במחשב והרי אין לו לאדם אלא לב אחד בלבד,
ולב זה תופס בקושי פחד אחד מהו, יתמות אחת מהי, שכול אחד....
לא איני מתיימרת לספר על מיליונים..."

נספח מספר2:

"אנחנו עם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות ניצחון.
על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים.
אצל עמים אחרים
תמצאו שערי ניצחון ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא:
מצדה, תל חי, וגטו ורשה.
מקומות בהם הפסדנו בקרב, אבל נצחנו במלחמת קיומו של העם היהודי."

חנוך ברטוב

נספח מספר 3:

"איני יודעת מתי מכתב זה יגיע לידכם, וגם אם כבודו עדיין זוכר אותי. פגשתי את כבודו בכנסיה במאריינבד. כשמכתב זה יגיע לידכם כבר לא אהיה בין החיים. עוד שעות אחדות והכל יהיה שייך לעבר.היו לנו כאן 4 חדרים. אנחנו כאן 93 בחורות מגיל 14 - 22, כולנו חניכות "בית יעקב". ביום 27 ביולי באו סוכני הגסטאפו הוציאו אותנו מדירתנו והשליכו אותנו לחדר חשוך. יש לנו רק מים לשתות. הבחורות הצעירות מפחדות מאד אבל אני מנחמת אותן כי עוד נתראה ונהיה ביחד עם אמנו שרה. אתמול הוציאו אותנו מחדר החושך רחצו אותנו ולקחו כל בגדינו,השאירו רק כותנות לבשרינו.אמרו לנו כי היום יבואו החיילים הגרמניים לבקר אותנו. מיד נשבענו כל אחת לעצמה למות ביחד. הגרמנים אינם יודעים כי המרחץ שנתנו לנו היה טבילה לפני מותנו.כולנו הכינונו סם. כשהחיילים יבואו נשתה סם. היום הננו כולנו יחד, אומרות וידוי כל היום. אין אנו מפחדות מכלום. יש לנו בקשה אחת מכבודו: אמרו קדיש אחרי 93 בנות ישראל. עוד מעט נהיה עם שרה אמנו."