"ללמדו אומנות"
"'ובחרת בחיים' - זו אומנות", כך דורש רבי ישמעאל (ירושלמי פאה א, א , טו ע"ג ומקבילות). על-פי התנא רכישת אומנות (=מקצוע/עבודה) היא בחירה בחיים, שכן בזכותה יכול האדם להתפרנס ולחיות.
דרשה זו, העוסקת בנחיצות לימוד מקצוע, לא נותרה בחלל התיאורטי, אלא קיבלה ביטוי בהלכה. אחת ממצוות האב היא ללמד את בנו מקצוע, כנלמד בתוספתא (קידושין א, יא): "איזו היא מצות האב על הבן: למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, וללמדו אומנות, ולהשיאו אשה; ויש אומרים: אף להשיטו בנהר [=ללמדו לשחות]. ר' יהודה אומר: כל שאין מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות".
ניתן להבחין כי מתוך חמש או שש המצוות שנמנו בתוספתא, רק מצוות האב ללמד את בנו מקצוע זכתה לביאור ולהרחבה; זאת אולי בשל הנטייה להקל ראש בחובה זו.
ר' יהודה בר אילעאי מנמק את חובת האב "ללמדו אומנות" בכך שאם הבן לא ילמד אומנות, הוא לא יוכל להתפרנס, וממילא, בלית ברירה, ייאלץ לגזול מן הבריות כדי להתקיים.
יש לציין, כי 'גזל' איננו רק לקיחת חפץ מבעליו בכוח הזרוע. אלא גם מעשי שחיתות ועוולה אחרים, כגון עבודה ללא תשלום מס או הצהרות כזב למוסדות המדינה, הם מעשים של גזל ואונאה.
"הדור האבוד"
בחלק הקודם נוכחנו כי האב מחויב ללמד את בנו מקצוע. סביר להניח כי בתקופה העתיקה, בדרך כלל, לימד האב את בנו את רזי המקצוע שבו הוא עצמו עסק. כך, למשל, אב נגר לימד את בנו את מלאכת הנגרות וכן הלאה.
בעידן המודרני פעמים רבות שהאב אינו יכול ללמד את בנו מקצוע, בין אם מחוסר ידע ובין אם מחוסר זמן או סבלנות, ועל כן יוצא הוא ידי חובת "לימוד אומנות" בכך שהוא מממן את לימודיו של הבן, החל מהגן, עבור בבית הספר וכלה בלימודים גבוהים.
ההלכה המחייבת את האב ללמד את בנו אומנות קיבלה אפוא הרחבה לפיה חובת לימוד זו יכולה להיות ישירה (על ידי האב) או עקיפה - על ידי מורים וכדומה.
אם כך, אזי אחת ממטרות היסוד שאליה מערכת החינוך צריכה לשאוף היא לתת לתלמידים כלים להכיר מקצועות שונים מתוך מגמה לסייע להם בהמשך בבחירת מקצוע לחיים.
דומני שלא אטעה אם אקבע שרוב התלמידים מסיימים את בית הספר ללא כיוון מקצועי. מה שעצוב עוד יותר הוא שלעתים אף לאחר סיום התואר הראשון האדם עדיין אינו יודע באיזה תחום הוא רוצה לעבוד.
ודאי שבית הספר צריך לחנך לדרך ארץ ולמידות טובות, להצלחה בלימודים ולשאיפה למצוינות, אך בד בבד בית הספר יכול להכין תלמידים לחיים, פשוטו כמשמעו - לבחירת מקצוע לחיים.
כמו שיש "שבועות ישיבה" שבהם תלמידים מגיעים לישיבות שונות על מנת להתרשם ולבחור את הישיבה שבה לבם חפץ. מדוע שלא יהיו "שבועות מקצוע", רצוני לומר שבועות שבהם התלמידים יתנסו במגוון מקצועות: שבוע אחד יתנסו בהוראה, שבוע אחד יעבדו בחקלאות, שבוע אחד בבתי חולים (בתור רופאים/אחיות), שבוע אחד בחברת היי-טק וכו'. כך התלמידים יוכלו להכיר טוב יותר את המקצועות השונים. הכרה זו תוכל לסייע להם בבחירת התחום המקצועי שבו לבם חפץ.
יש שמכנים את דור הצעירים של היום "הדור האבוד". צעירי "הדור האבוד" מתאפיינים בהיותם מוכשרים ומשכילים, אך עדיין מחפשים את דרכם המקצועית ורבים מהם חי על חשבון ההורים.
דומני כי "הדור האבוד" הוא בין היתר תולדה של הזנחת החובה ללמד את הבן מקצוע. חובה זו הועברה כביכול מהאב למלמדים חיצוניים, אך דומה כי היא אבדה בדרך וכמוה גם חלק מהדור.
הכותב הוא רכז פעילות תורנית וחבר הנהלת נאמני תורה ועבודה. שאלות הגותיות בענייני עבודה, פרנסה וכדומה ניתן להפנות ל orinoy1@gmail.com