העיקר הכוונה

פעולה מס' 4:

העיקר הכוונה

פעולה לשבטים נבטים - ניצנים על הכוונה שמאחורי הנתינה

מבוא:

האם אתם שומרים את הפתקים עם הברכות שמצורפים למתנות יום ההולדת שלכם או שאתם מצרפים את המתנות למדף ואת הפתק שוכחים ?

בפעולה זו נדון בנתינות "הקטנות" שבין אדם לחברו.

אנו רוצים לברר את הנקודה שהנתינה אינה מתחילה במעשה כי אם בכוונה שמאחוריו - באכפתיות שלי מחברי - האם אנו רגישים לחברינו בשבט ושמים לב למצב רוחם ?

האם אנו מבינים שקודם כל חשוב שחברי ירגיש שאכפת לי ממנו... ואז מתברר שנתינה לחבר יכולה להיות בדברים הכי קטנים שבאים מהכוונה הכי גדולה...

מטרות הפעולה:

1.החניך יבין שנתינה היא לא רק במובן החומרי של העניין, נתינה יכולה לבוא לידי ביטוי במילה טובה וכדומה רק צריך לשים לב!!!

מהלך הפעולה:

שלב א' איך המרגש?

המדריך יחלק לכל חניך כרטיס שעליו רשומה תכונה כל שהיא (נספח מספר 1)

המדריך יפזר על ריצפת החדר תמונות של אנשים (נספח מספר 1)

על כל חניך להתאים את הכרטיס שקיבל לתמונה כלשהי שקשורה לתכונה. לאחר מספר דקות המדריך יערוך סבב בין החניכים, על כל חניך בתורו להציג את התכונה והתמונה ולהסביר מדוע בחר דווקא בתמונה זו.

לדוגמא: עצוב - כי עיניו נראות מושפלות

שלב ב'- תפתחו את העיניים תסתכלו סביב

המדריך יעלה לדיון את השאלות הבאות:

האם אנו שמים לב למצב רוחם של האנשים לידינו ?

האם אנו רואים לפעמים את מי שיושב בצד ולא משתתף במשחק ? אומנות קריאת הפרצופים !

אם-כן, מה אנו עושים כדי לעזור לחברנו בשעה שהם מרגישים עצובים, למשל ?

שלב ג' - אנשים טובים

המדריך יחלק לכל חניך 3 עיגולים מבריסטול/נייר וכד' בצבעים שונים .

המדריך יקריא/יציג לחניכים מקרים (נספח מספר 2) לאחר כל מקרה המדריך יפנה לחניכים בשאלה:

האם אתם יכולים לעזור לילד?!

חניכים שרעיונותיהם לעזור לילד משכנעות את המדריך, המדריך לוקח מהם את אחד העיגולים.

על כל חניך להיפטר כמה שיותר מהר מהעיגולים, מנצח החניך ש"נפטר" ראשון מהעיגולים.

שים לב!!! על-מנת שהפעולה לא תמשך יותר מידי זמן, ותשעמם את החניכים כדאי להציג חלק מהמקרים, ולתת לחניכים להתבטא בקצרה. כמו כן אפשר גם למיין את סוגי העזרה שהחניכים מציעים לדוגמא: עזרה בדיבור, עזרה במעשה...

שלב ד'- "זה לא היה לשווא"

המדריך יספר לחניכים את הסיפור "זה לא היה לשווא" (נספח מספר 3).

לאחר הסיפור, המדריך יפזר על הרצפה את הכרטיסים הבאים:

דלה וג'ים עצובים - כי המתנות לא יעזרו להם בעתיד הקרוב לפחות. שערה של דלה נמכר וכן שעונו של ג'ים.

דלה וג'ים נהגו בחוסר חכמה לו היו חכמים יותר אולי היו קונים מתנות צנועות שהיו מצריכות מהם פחות השקעה.

דלה וג'ים שמחו מאוד כוון שגילו כל אחד שבן-זוגו הוא אדם שאכפת לו מרעהו ואפילו יקדיש לבן זוגו את היקר לו מכל ללא שיקולים אנוכיים ממש מתוך מסירות לזולת.

המדריך יבקש מכל חניך לבחור כרטיס שאתו הוא מזדהה ולהסביר מדוע?!

שלב ה'- רק מילה טובה

אם הפעולה מתקיימת ביום חול אפשר להשמיע לחניכים את השיר "מילה טובה" ולחלק לחניכים את מילות השיר (נספח מספר 4), את השיר כתב יעקב גלעד ויהודית רביץ הלחינה, את השיר אפשר למצוא בדיסק "יש עוד תקווה" או "מילה טובה ואוסף שירים"

שלב זה אינו הכרחי למהלך הפעולה אך הוא יכול להיות נחמד.

סיכום: בשלב הראשון והשני של הפעולה ראינו שאם אנו מסתכלים ומתייחסים לאנשים הסובבים אותנו אנו יכולים להבין איך הם מרגישים.

בשלב השלישי של הפעולה המטרה הייתה להיפטר מהעיגולים, כל אחד מאתנו עם קצת מחשבה ורצון טוב הצליח למצוא פתרון לבעיה, ולא סתם פתרון אלא פתרון יעיל, מקורי, מהיר ופרקטי על מנת לנצח במשחק.

האם כך אנו מתנהגים בחיי היום יום?!

אמנם בחיים אנו לא נמצאים בתחרות אבל אנו צריכים לזכור שנתינה זה לא רק במובן החומרי של העניין, נתינה יכולה להיות במילה טובה, תשומת לב או מעשה והאפשרויות רבות רק צריך לשים לב!

בשלב הרביעי של הפעולה- הסיפור על דלה וג'ים, אנו מבינים שמבחינה חומרית דלה וג'ים לא הרוויחו דבר, אבל מבחינה רגשית הם קיבלו את הדבר היקר - את ליבם של בן זוגם, את הכוונה הטובה והם חיזקו ביניהם את איכות הקשר.

אנו צריכים להבין ולהפנים שדברים קטנים יכולים לשמח, ותשומת לב יכולה לגרום לשני אושר רב!!!

אפשר לחלק לחניכים צ''ופר את הקטע- עיגולי שמחה של דסי רבינוביץ' ז"ל (נספח מספר 6).

הקטע משוכתב מתוך הקלטה שהשמיעה דסי ז"ל, שנפטרה ממחלה קשה.

(תוכן ההקלטה נמצא בנספח מספר 5)

אין ספק כי דסי במצב הקשה חשה עד כמה מילים טובות ומעודדות מסוגלות לרומם את מצב רוחו של האדם הזקוק להן אפילו אם אין בכוחן של המילים לרפא ממש.

נספח מספר 1:

המום מיואש מרגיש בודד

רוגז מתפלא עייף

נספח מספר 2:

דרור חלה בשפעת לפני שבוע וחצי. הוא שוכב במיטתו ואינו מגיע לבית הספר, הוא חושש להפסיד לימודים וקשה לו לכתוב את שיעורי הבית כיוון שהוא חלש.

כיצד תוכל לעזור לו ?

אורנית רצתה מאוד להשתתף בהצגה בסוף השנה אבל המורה לא בחרה בה (יש עוד בנות רבות בכיתה) אורנית מוכשרת בעוד דברים כמו ציור ושירה אבל היא נעלבה מהמורה ואינה רוצה לעשות דבר.

במה תוכלי לעזור לה ?

במוצאי שבת התארגנה קבוצה גדולה מהשבט ללכת למסיבת יום- הולדת אצל אחד החניכים בבית. גיא לא הוזמן - לא הועבר אליו קשר - אתה יודע שגיא נעלב.

אתה הוזמנת, במה תוכל לעזור לו ?

גילה הגיעה היום לחוג ריקוד וישבה במשך כל החוג בשקט בצד. כשקמו כולן לרקוד היא לא רצתה להצטרף והמשיכה לשבת בצד.

את רואה את זה, מה תעשי ?

שוב פעם לא בחרו באורי לנבחרת הכדורגל לקראת המשחק עם הסניף השכן. אורי אינו בין מצטייני השבט בכדורגל אבל כבר יותר מדי פעמים לא בחרו בו למרות בקשותיו החוזרות ונשנות (הוא דווקא לא רע) .

אתה בנבחרת, במה תוכל לעזור לו ?

נספח מספר 3:

"זה לא היה לשווא"...

מעובד על- פי סיפורו של או הנרי

דלה ישבה בביתה עצובה וקודרת. מחר יהיה יום נישואיהם שלה ושל ג'ים, והיו לה רק עשרה שקלים לקנות בהם מתנה לג'ים. זה חודשים היתה חוסכת פרוטה לפרוטה, וזו התוצאה. עשרה שקלים בשבוע אין בהם ברכה הרבה. ההוצאות היו גדולות מכפי שחישבה תחילה. כך דרכן תמיד. רק עשרה שקלים בשביל מתנה לג’ים. הרבה שעות חשבה על משהו נחמד בשבילו. משהו משובח ונדיר ורב ערך –

שישמח את ג'ים.

לפתע ניצבה בסערה מול המראה. עיניה האירו, אבל פניה קיפחו את סומקן בתוך עשרים שניות. היא מיהרה לסתור את שערה ושמטה אותו מלא ארכו.

והנה, שני נכסים היו לבני הזוג ג'יימס דילינגם יאנג שבהם התגאו שניהם גאוה עזה. האחד היה שעון הזהב של ג'ים שהיה רכוש אביו ואבי-אביו לפניו. השני היה שערה של דלה.

עכשיו גלש שערה היפה של דלה על כתפיה, הוא ירד עד למטה והיה פשוט מקסים, לאחר מחשבה קטנה בשמחה מהולה בעצב חמקה-חלפה לה החוצה ובמדרגות ירדה אל הרחוב.

במקום שנעצרה אמר השלט: "מוצרי-שער מכל המינים". במרוצה עלתה דלה קומה אחת במדרגות, ובעודה מתנשמת בכבדות שמה סדר במחשבותיה.

"את מוכנה לקנות את שערותי ?" שאלה דלה.

“אני קונה שערות", אמרה הגברת. "הסירי את כובעך ונראה מה טיבן".

“תשעים שקלים", אמרה הגברת,

"תני לי אותם מהר", אמרה דלה.

לאחר מעשה, הכסף היה בידיה של דלה, היא נברה וחיפשה בחנויות למצוא את המתנה של ג'ים.

לבסוף מצאה אותה. אין ספק שמעיקרה לא נבראה אלא בשביל ג'ים לבדו. לא היתה כדוגמתה אף באחת מן החנויות, ובכולן הפכה והפכה. היתה זו שרשרת פלטינה לשעון, פשוטה וצנועה למראית-עין, מכריזה על ערכה כיאות בטיבה בלבד ולא בקישוטים מטעים. כאשר ראתה אותה, מיד ידעה כי לג'ים עליה להיות. 99 שקלים לקחו ממנה במחירו, והיא מיהרה הביתה וברשותה שקל אחד. כאשר תהיה שרשרת זו על שעונו יוכל ג'ים לתהות בנימוס מה השעה בכל חברה שהיא. כל כמה שהיה השעון מהודר, לפעמים היה מביט בו בגניבה בגלל רצועת העור הישנה אשר שימשה לו תחליף לשרשרת.

כשהגיעה דלה הביתה פינה שכרונה מעט את מקומו למידת התבונה והזהירות. היא הוציאה את מלחצי התלתול שלה והדליקה את הגאז וניגשה למלאכה לתיקון החורבן.

לא יצאו 40 דקות וראשה התכסה תלתלים זעירים וצפופים.

"אם ג'ים לא יהרוג אותי" חשבה לעצמה "לפני שיציץ בי פעם שניה, יגיד שאני נראית כמו נערת מקהלה. אבל מה יכולתי לעשות - הו! מה יכולתי לעשות בעשרה שקלים?"

השעה הייתה כבר שבע. היא התכוננה לשים את הבשר לארוחה על האש. ג'ים מעולם לא איחר.

דלה החזיקה את שרשרת השעון בידה הקפוצה וישבה על קצה השולחן סמוך לפתח בו היה נכנס תמיד.

אחר כך שמעה את קול צעדיו על המדרגות למטה בקומה הראשונה, ולרגע קל החווירה. רגילה הייתה לומר תפילות חרישיות וקטנות על הדברים הפשוטים ביותר שבחיי היומיום ועתה לחשה: "אנא, אלוהים, שיחשוב שאני עדיין יפה".

הדלת נפתחה וג'ים נכנס וסגר אותה. הוא נראה כחוש ורציני מאוד. מסכן שכמותו, רק בן עשרים ושתים היה - וכבר עול משפחה עליו! זקוק היה למעיל חדש, וכפפות לא היו לו.

ג'ים נעצר בפתח, אין-נוע. עיניו היו נעוצות בדלה, ומבע היה בהן שלא יכלה להבין את משמעותו. הוא הפיל עליה פחד. לא כעס היה זה, לא גנאי, אף לא אחד מן הרגשות שהכינה עצמה לקראתם. הוא פשוט הסתכל עליה ועל פניו אותו מבע מיוחד.

בצעדים כושלים זזה דלה מן השולחן והתקרבה לג'ים.

"ג'ים חביבי", קראה, "אל תביט בי ככה. אני גזזתי את שערותיי ומכרתי אותן מפני שלא הייתי יכולה לעבור את יום נישואינו בלי לתת לך מתנה. הן תצמחנה שוב - אתה לא תכעס, נכון ? פשוט הייתי מוכרחה לעשות זאת. שערותיי צומחות מהר. הבה נהיה מאושרים. אתה אינך יודע איזו מתנה נחמדה, איזו מתנה יפה יש לי בשבילך".

"את גזזת את שערותיך ?" שאל ג'ים.

"גזזתי ומכרתי אותן", אמרה דלה, "אינך אוהב אותי באותה מידה, בין כה וכה ? גם בלי השערות הריני אני, לא כן? "

"את אומרת ששערך איננו ?" שאל.

"אינך צריך לחפש אותו", אמרה דלה, הוא נמכר ואיננו עוד. חייך כי למענך הלך ואיננו. אולי היו שערות ראשי ספורות", המשיכה רצינית פתאום, "אך לעולם לא יוכל איש למנות ולחשב את אהבתי אליך. אשים את הבשר על האש, ג'ים ?"

דומה היה כאילו נעור ג'ים חיש מדמדומי הזיותיו. הוא חיבק את דלה שלו.

ג'ים שלף חפיסה מכיס מעילו והטיל אותה על השולחן.

"אל תטעי בי דל," אמר. "אינני חושב שאיזה דבר כמו תספורת או תגלחת או חפיפת ראש יפחית במשהו את אהבתי לנערה שלי. אבל אם תפתחי את המתנה אולי תראי מדוע בלבלת אותי קצת בהתחלה".

בזריזות פתחה דלה את המתנה. ואחר כך נשמעה צווחת גיל נלהבת; ואחר כך, אבוי! במתנה היו סיכות יפיפיות שדלה תמיד חלמה עליהם, סיכות מעוטרות זהב, סיכות יקרות זאת ידעה, וליבה פשוט נכסף אליהם בלי צל של תקווה שתזכה בהם. ועתה שלה היו, אבל השער שהיה אמור לפאר את הסיכות לא היה עוד.

היא אימצה את הסיכות אל ליבה, ולבסוף אזרה דלה כוחות לשאת את עיניה הכהות ולחייך ולומר: "שערותיי ממהרות כל-כך לצמוח, ג'ים !"

ואחר כך קפצה כמו חתלתול שנכווה וקראה "הו, הו!"

ג’ים עדיין לא ראה את מתנתו היפה. בלהיטות הושיטה לו אותה על כף ידה הפתוחה. המתכת היקרה והעמומה התנוצצה כאילו נשתקפה בה רוחה המאירה והיוקדת.

"נכון שזה יפה, ג'ים ? בכל העיר התרוצצתי עד שמצאתי אותה. עכשיו תצטרך להסתכל מאה פעמים ביום מה השעה. תן לי את שעונך. אני רוצה לראות איך היא נראית עליו".

תחת שיציית לה, קרס ג'ים על הספה ושילב ידיו מאחרי ערפו וחייך.

"דל", אמר, "הבה נניח למתנות החג שלנו ונשמור אותן לזמן מה. הן נאות כל-כך עד שלא כדאי להשתמש בהן בשעה זו. אני מכרתי את השעון כדי שיהיה לי כסף לקנות את המסרקות שלך. ועכשיו, מה דעתך שתשימי את הבשר על האש?"

וכאן סחתי לפניכם בלשון עילגים את סיפור המעשה דל העלילה בשני ילדים

שבגודל איוולתם הקריבו זה למען זה את אוצרות ביתם הגדולים ביותר.

אבל בסוף דבר אל חכמי הימים האלה, ייאמר נא כי מכל נותני המתנות ומקבליהן, שכמותם הם החכמים ביותר.

נספח מספר 4:

מילה טובה

מילים: יעקב גלעד

לחן: יהודית רביץ

אפילו בשרב הכי כבד

ידעתי שהגשם עוד ירד

ראיתי בחלון שלי ציפור

אפילו במשב סופה וקור

לא פעם זה קשה

אבל לרוב מילה טובה

מיד עושה לי טוב

רק מילה טובה או שתיים

לא יותר מזה

אפילו ברחוב ראשי סואן

ראיתי איש יושב ומנגן

פגשתי אנשים מאושרים

אפילו בין שבילי עפר צרים

תמיד השארתי פתח לתקווה

אפילו כשכבתה אהבה

חלמתי על ימים יותר יפים

אפילו בלילות שינה טרופים

לא פעם זה קשה

אבל לרוב מילה טובה

מיד עושה לי טוב

רק מילה טובה או שתיים

לא יותר מזה.

נספח מספר 5:

הרי לפניכם ההודעה המוקלטת המקורית שממנה "נולד" הקטע עיגולי שמחה

שלום מדברת דסי.

שלום לכל משפחת אורן המקסימה.

אני לא יודעת כמה זמן תהיה המזכירה מקסימום אני אדבר פעמיים.

קודם כל ענבל ומעין ונועם הייתם מאד, מאד חמודים בבית חולים,עשיתם שמח,

לילדים ואני מאד, מאד שמחה שבאתם לבקר יחד עם אבא ואימא.

אני מקווה מאד, מאד שלא עשיתי לכם יותר מדי לחץ ככה ולא ביקשתי מכם

דברים שאולי היו לכם קצת קשים,רק רציתי-חשבתי על זה אחר-כך,ואמרתי

את זה גם לאימא,

אבל רציתי להגיד את זה לכם, רציתי רק שתדעו שלפעמים אתם לא מרגישים

כמה טוב אתם עושים לאנשים,אבל האנשים האלה-בלב שלהם יש עיגול כזה

שקוראים לו "עיגול שמחה" והעיגול הזה לפעמים הוא קטן, קטן, קטן, קטן.

ולפעמים הוא גודל,, גודל, גודל, גודל, גודל, גודל.והוא נהיה בגודל כמעט של

כל הגוף.

וכשהוא גודל וגודל והוא נהיה בגודל של כל הגוף אז הוא שולח גם עיגולים

קטנים לכל מיני מקומות בגוף.לכל מיני מקומות נסתרים שלפעמים גם קצת

כואבים.

ככל שיש יותר עיגולים קטנים בתוך הגוף-אז פחות מקומות כואבים וככה זה

עוזר ואיך העיגול הזה גדל?

העיגול הזה גדל כשאנשים מבחוץ שולחים לו כל מיני דברים:

מביאים לו פרח.

מביאים לו סוכרייה.

שרים לו שיר.

עושים לו הצגה.

מתייחסים אליו.

אז העיגול הזה גדל ושולח עיגולים קטנים לכולם-עיגולי שמחה.

ואנחנו צריכים לזכור את זה שלפעמים לנו יש עיגולי שמחה שהוא בגודל

נורמאלי אבל לאחד לידינו יש עיגול שמחה קצת קטן אנחנו רוצים לעזור לו

לגדול אז אנחנו עושים,יש לנו תפקיד,אנחנו מוצאים דרך איך לשמח אותו:

לשיר לו.

או לרקוד לו.

או להביא לו פרח.

או להגיד לו: "בוקר-טוב מה שלומך".

או אני לא יודעת מה.

או לצייר לו ציור,כל אחד חושב על דרך,ולפעמים זה מעצבן אותנו

אבל זה מאד חשוב שנעשה, אבל הכי חשוב שאחרי שאנחנו עושים את זה אז לא

נעשה ונישאר בכזה: "וואו" "כך" "עשינו את זה" אלא-ממש נראה לו שעשינו

את זה בכיף כדי שהוא לא ירגיש רע שהוא קיבל את זה כזה בלי רצון,אז זה

מאד, מאד, מאד חשוב.

נספח מספר 6:

עיגולי שמחה/ דסי רבינוביץ'

לכל אדם יש עיגול כזה בלב שקוראים לו "עיגול השמחה"

והעיגול הזה לפעמים הוא קטן, קטן, קטן, קטן.

ולפעמים הוא גודל, גודל, גודל, גודל, גודל, גודל.

והוא נהיה בגודל כמעט של כל הגוף.

וכשהוא גודל וגודל והוא נהיה בגודל של כל הגוף - הוא שולח עיגולים קטנים לכל מיני מקומות בגוף, מקומות נסתרים שלפעמים קצת כואבים.

ככל שיש יותר עיגולים קטנים בתוך הגוף - אז פחות מקומות כואבים וככה זה עוזר.

ואיך העיגול הזה גודל ?

העיגול הזה גדל כשאנשים מבחוץ שולחים לו כל מיני דברים:

מביאים לו פרח.

מביאים לו סוכרייה.

שרים לו שיר.

עושים לו הצגה.

מתייחסים אליו.

אז העיגול הזה גדל ושולח עיגולים קטנים לכולם - עיגולי שמחה.

ואנחנו צריכים לזכור את זה שלפעמים לנו יש עיגול שמחה שהוא בגודל נורמלי אבל לאחד לידינו יש עיגול שמחה קצת קטן ואנחנו רוצים לעזור לו לגדול, אז אנחנו מוצאים דרך איך לשמח אותו:

לשיר לו.

לרקוד לו.

להביא לו פרח.

להגיד לו: "בוקר טוב, מה שלומך ?".

לצייר לו ציור.

או אני לא יודעת מה.

כל אחד חושב על דרך, ולפעמים זה אפילו מעצבן...

אבל זה מאוד חשוב שנעשה.

אבל הכי חשוב שאחרי שאנחנו עושים - לא נישאר בכזה:

"הוו !!!"

"כך !!!"

"עשינו את זה !!!"

אלא - ממש נראה לו שעשינו את זה בכיף כדי שהוא לא ירגיש ויקבל את זה בלי רצון.

שתזכו תמיד לעשות הרבה עיגולי שמחה ושתזכו שגם העיגול שלכם יגדל בזכות עיגול השמחה של האחרים ואז החיוך שלכם יגדל, ושל כולם...

ויהיה רק טוב בעולם.