בהתקרב סוף שנת הלימודים, טרודים המחנכים בריכוז ציוני התלמידים ובהכנת התעודות. אבל יש המערערים על השימוש המופרז במבחנים ובציונים במערכת החינוך. הקריאה למדוד את גודל תרומתן החינוכית של הבחינות והציונים מול גודל נזקם נשמעת מחדש כל פעם שהתלמידים מגלים סימנים של ניכור וריחוק נפשי מנושאי הלימוד. הבחינות והציונים אמנם מדרבנים וממריצים אותם ללמוד, לדעת ולהבין את "חומר הלימוד", אבל הם אינם מאהיבים אותו עליו. מחנכים רבים מתלוננים שגבול ההתעניינות של התלמיד בחומר הלימוד הוא מועד הבחינה. מיד לאחריה, התלמיד מואס בו. השאלה נשאלת, האם בסיכום סופי, הבחינות רצויות הן או לא?
לפני שנעסוק בהווה נפנה אל העבר. בעבר מוסדות החינוך העיקריים היו תלמודי התורה והישיבות. האם נערכו בהם בחינות? התשובה היא שלא היה בהם קו אחיד. לדוגמה: בישיבות הונגריה, נערכו מבחנים שבועיים. התלמידים חזרו על תלמודם לקראת הבחינה ונבחנו בעל פה. בתכנית הלימודים הישיבתית, הוקדש זמן קבוע לחזרות לקראת הבחינות. שמעתי שתלמידות המחזור הראשון של בית ספר "בית יעקב", שהוקם במזרח אירופה על ידי שרה שנירר ונוהל על ידה, קיבלו תעודות.
לעומת זאת, בישיבת וואלוזי'ן, לא התקיימו בחינות, למעט במקרים חריגים. מסופר שהרב שלמה פוליאציק, העילוי ממייצ'יט, עמד בבחינות שבועיות בעת שלמד בוואלוזין. הוא נכנס לישיבה בגיל צעיר (כאן ראוי להזכיר שלישיבות נכנסו נערים בני שלוש עשרה, ולפעמים אפילו למטה מזה), ומטרת הבחינות היתה לעקוב אחר התקדמותו הלימודית והרוחנית.
כמו כן נערכו בחינות לקראת "סמיכה" (יורה יורה, ידין ידין). אבל, תעודה זו היתה שונה מהתעודה המחולקת כיום בבתי הספר. לא היה בה גיליון ציונים, אם כי נוסח כתב הסמיכה רמז על מידת ההערכה שנשא כותב הסמיכה כלפי מקבלה. מבחן ה"סמיכה" היה סוג של מבחן גמר, הבודק את כישוריו של התלמיד להורות הלכה למעשה בתחומים שונים. היוזמה לבחינה באה מצד התלמיד שביקש הכרה של סמכות רבנית ידועה ביכולתו לפסוק הלכה. הבחינה לא נכפתה עליו, ולא נקבע לה מועד מחייב.
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את פינת החינוך השבועית של הרב אלישע אבינר לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.