וידוי של אבא: יש רגעים שאני באמת לא יודע מה לעשות

"והעולים לשלב הבא בחידון הם.. ואת השם של הבן שלך אתה לא שומע, ואתה מבין שהתמודדות חדשה בפתח. בכל השלבים המוקדמים הוא היה הכי טוב, אבל ברגע האמת משהו לא הצליח, והחלום שלו לזכות בחידון התפוצץ. הדמעות מציפות את עיניו ואתה יושב על הכיסא וכואב את כאבו."

חדשות כיפה משה נא-אור 17/06/18 09:54 ד בתמוז התשעח

וידוי של אבא: יש רגעים שאני באמת לא יודע מה לעשות
אב ל-6 וכלב

והעולים לשלב הבא בחידון הם.. ואת השם של הבן שלך אתה לא שומע, ואתה מבין שהתמודדות חדשה בפתח. הוא התכונן כל כך הרבה, בכל השלבים המוקדמים הוא היה הכי טוב, אבל ברגע האמת מסיבות שונות ומשונות, הוא לא הצליח והחלום שלו לזכות בחידון התפוצץ. הדמעות מציפות את עיניו ואתה יושב על הכיסא מצטער בצערו, רואה אותו מנסה לשכנע את השופטים שהוא כן צריך לעלות, אך הם מתעקשים.

האכזבה, תחושת חוסר הצדק, הציפיות שלא התממשו, המעמד החברתי, הרגשת הכישלון. וכל זה שלו. כהורה איך אני אמור להתמודד עם כל שלל הרגשות האלה, האם יש מילים נכונות לומר, מה אסור להגיד, מה יועיל לו. אולי יספיק חיבוק אולי צריך להוסיף גם מילה טובה.

ברור לך כהורה שידע כבר כמה אכזבות וכישלונות אישיים, שזה חלק מהחיים ושצריך לדעת להתגבר וללמוד גם מהטעויות ומהנפילות, אבל הוא עוד קטן עוד לא בר מצווה וכבר עכשיו הוא צריך להתאכזב מעצמו? אתה כהורה עומד חסר אונים מול הילד. כי מה כבר אתה יכול לומר שירפא את נפשו הפצועה, תגיד לו שזה לא משנה ולא חשוב מי מנצח ושהוא האלוף שלך, הוא יודע את זה אבל הוא רצה לזכות בחידון, ובחידון חשוב מאד מי מנצח ויש רק מקום ראשון אחד.

ומגיע הערב והילד לא נרגע והעצבות על פניו והוא מודיע לך, שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר, ואתה כל כך מבין אותו. זה מחזיר אותך בבת אחת לכל הפעמים שגם אתה לא רצית ללכת מאימת הבושה ומה יגידו אחרי שהסתפרת מצחיק, או אחרי שחברה שלך זרקה אותך או סתם כי אתה מבין שילעגו לך מאיזה סיבה שלא תהיה. אבל אתה כהורה יודע שצריך ללכת דווקא בגלל כל זה, כדי להתמודד, אבל אולי עדיף לחכות יום. אולי עדיף שכן יישאר בבית. טוב מתוק שלי, לך לישון נדבר מחר.

וכל הערב אתה ונוות הבית חושבים מה נכון לעשות ומה להגיד ואיך להתמודד. ומחכים לראות מה יקרה מחר בבוקר, איך הילד יקום. והבוקר כדרכו בכל בוקר הגיע. ולהפתעתך הילד קם כמו כל בוקר והוא מלא כוחות והוא מחליט ללכת לבית הספר, ואתה כהורה מבין שאולי עשית משהו נכון בכל הסיפור הזה, אולי החיבוק שחיבקת ומילה טובה שאמרת, ושאפשרת לקחת יום התאוששות אולי כל זה עשה משהו טוב לנפשו של הילד. ואולי זה הלילה שחלף שמילא אותו בשמחה חדשה וכוחות רעננים ואולי לך אין שום חלק בזה.

אתה יודע שאתה לא יודע מה לעשות, ואתה יודע שבפעם הבאה שהוא יתאכזב ויהיה מתוסכל מעצמו, אתה תמצא מחדש מילים ומעשים כדי להקל ולתווך את המציאות. אתה יודע שאתה משתדל ושאתה לא נותן לדברים פשוט לחלוף אבל אתה יודע שאתה לא באמת יודע.

ומה אתה היית עושה?