כולנו יודעים שהקריאה מעשירה את אוצר המילים, מפתחת את הדמיון, מפתחת את הבנת הנקרא ,מרחיבה את הידע הכללי ועוד ועוד הסברים הגיוניים שיש לנו מדוע חשוב כל כך שהילד יקרא. אבל מה עושים כשהוא לא רוצה? רבו השיטות וההצעות: מבצע צובר פרסים, תחרות משפחתית, "אם לא תקרא אין מחשב" ועוד שלל רעיונות ופתרונות יצירתיים שנועדו לפתות אותו לקרוא. למרות כל המקלות והגזרים מבצע" אני אמצא את הדרך כדי לגרום לילד שלי לקרוא" נכשל או מתאדה עם הרוח. זה מתסכל. היינו רוצים שזה יהיה אחרת אבל המצב הוא כזה. אז במקום להמשיך ולנסות שוב ושוב בחוסר הצלחה אני מציעה לחשב מסלול מחדש.
שלב ראשון: להבין שאין ביכולתנו להכריח את הילד לקרוא ואף לא להכריח אותו לרצות לקרוא, כל זמן שהוא לא רוצה. הבנה זו תוביל אותנו להרפות מהנושא. ואני יודעת מה תגידו לי" אבל כן הצלחנו לגרום לו לשינויים בעבר, יש הרבה דברים שאנחנו גורמים לילד לרצות" אז זה נכון שיש דברים בהם הילד מקשיב לנו לשמחתנו רק שלא אנחנו גרמנו לו לשמוע בקולנו אלא הוא בחר להקשיב. כלומר הוא בחר לשנות את רצונו. השינוי תמיד תלוי בו.
אז עכשיו תגידו לי: איך אנחנו יכולים לתת לו להישאר במצב הזה? אז כדאי לשים לב ולא להתבלבל, אנחנו לא נותנים לו או מוותרים לו. הוא לבד בוחר לא לקרוא. אנחנו לא מונעים ממנו את האפשרות לקרוא, להפך הוא יודע שזה אחד הדברים שיותר ישמחו אותנו.
השלב השני: להבין כי אחריות לא מתחלקת בין שניים. כשאנחנו אחראים על הקריאה שלו הוא לא רואה צורך להיות אחראי על כך. כדי להזמין אותו לקחת את האחריות עלינו לחזור לשלב הראשון. להרפות, ובכך נפתח בפניו את האפשרות להרים את הכפפה ולקרוא , בכיף! ולשם הדיוק- הרפיה משמעותה לא רק לא להגיד לו לקרוא אלא שנושא אי קריאת הספרים שלו כבר לא יטריד או יעסיק אותנו. לא משנה אם נקנה ספר חדש או שלא, נעשה מנוי לספריה או לא, אם נקרא בעצמינו או לא
הכי חשוב שנעבור לשלב השלישי- עלינו להפנים את הידיעה שהילד יודע מה חשוב לנו והוא רוצה ללכת בדרכינו גם אם לפעמים הוא מתנהג אחרת. את המסר שהקריאה חשובה לנו הוא כבר קיבל ולכן אנחנו יכולים בשלווה לחזור לשלב השני ולהשאיר לו את האחריות .לסיכום: להרפות , להעביר אחריות , לדעת שאת תפקידנו בהעברת המסר מילאנו על הצד הטוב ביותר.
נעמה אלפסי - מנחה ויועצת בגישת שפר.