חדשות כיפה

הורים טובים צריכים לדאוג לילדים שלהם? לא בטוח 

אנחנו רגילים לעשות בשביל הילדים שלנו הכול. ואם היינו יכולים, היינו עושים אפילו יותר. אבל למה זה צריך להיות ככה?

צילום: shutterstock

"תעזבו את כל מה שאתם עושים, גשו לתיק של הילדים ותוציאו את האוכל. אתם תודו לי על זה בעוד חודשיים". השבוע הפוסט הזה הגיע אלי מכל הכיוונים. הוא קיבל הרבה תגובות של צחוקים, קריצות וגם תודות כנות על הטיפ השווה. אבל ביני לבין עצמי חשבתי, כמה עצוב שאנחנו מגדלים דור שברובו לא יעשה את הדבר הזה בעצמו, ולא עוד דברים רבים אחרים, כי אנחנו רגילים לעשות בשביל הילדים שלנו הכול. אם היינו יכולים היינו עושים אפילו יותר. ולמה זה ככה? מרוב אהבה, מרוב כוונות טובות, מרוב רצון להקל ולשמח ולראות את הילד מאושר או לפחות מבסוט. 

כשאני הייתי ילדה, לא הייתה קופסת אוכל, הייתה רק שקית. אבל הייתה מפית בד שהיינו פורסים על השולחן ומניחים עליה את הכריך, והייתה גם מגבת לנגב בה את הידיים אחרי נטילת ידיים. אני זוכרת איך הייתי מקפלת את המפית והמגבת, ומכניסה לתא הצדדי של הילקוט. נדיר שהייתי שוכחת את הכריך בבית. תופעה שכל כך נפוצה היום.

בקשות טרמפים לכריכים שנשכחו בבית הוא עניין שבשגרה בקבוצת הווטסאפ אצלנו ביישוב. לילדים שלנו לא אכפת לשכוח, או לא חשוב להם לזכור, כי הם יודעים שהכריך יגיע אליהם כך או אחרת, ואולי, גם אם לא יגיע, המורה כבר תדאג להם ואפילו למשהו יותר אטרקטיבי.

אז, בימים ההם, מי ששכח את הכריך, בדרך כלל פשוט נשאר רעב. אם התמזל מזלו היה מקבל פרי מחבר. ככה למדנו לא לשכוח. כמה פשוט. היום אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאפשר למידה כזאת. חס וחלילה. שילד יישאר רעב? דבר שלא יעלה על הדעת! הילדים שלנו עשויים מחומרים אחרים, כך לימדו אותנו. הם חלשים ופגיעים ותפקידנו להגן עליהם ולמנוע כל קושי, כל התמודדות. הורים טובים צריכים לדאוג לילדים שלהם ובטח ובטח לצורך הכי בסיסי, לא? 

אז בואו נעשה רגע סדר, אוכל בבית יש? יש. אם הילד קם מתי שצריך לקום יש לו זמן לאכול ארוחת בוקר? יש. כריך לבית הספר הכנו לו? הכנו. אז מה בעצם נשאר לו לעשות? להכניס את הכריך לתוך התיק? אה...אנחנו מכניסים לו לתוך התיק? אוקיי, אז מה נשאר לו לעשות? לקחת את התיק??

מרוב שאנחנו הורים "טובים" אנחנו לא משאירים מקום לילדים שלנו לגדול, לא נותנים להם הזדמנות לקחת אחריות על עצמם, על גופם, על תחושת הרעב שלהם. מרוב רצון טוב אנחנו משאירים אותם קטנים.

אז מה לעשות? להאמין בהם. הם יכולים. הם מסוגלים. ואם כך, למה שנעשה את זה בשבילם? כל מה שהילד מסוגל לעשות בעצמו, עדיף שיעשה. הסתכלו על הילדים שלכם וחשבו מה הם כבר יכולים לעשות לבד.

זה מתחיל ממש אצל התינוקות, הקטנה שלי יכולה כבר להחזיק את הבקבוק לבד, לעמוד לבד וכו' והגדולים? הם יכולים להתקלח לבד. עכשיו הם גם כבר חופפים לבד או אחד לשני ומוודאים שכל הסבון ירד. הם גם יכולים לערוך שולחן, להוציא גבינות וממרחים. הגדול יותר חותך ירקות לבד. ילדים בגיל בית ספר, בטח יכולים להכין לעצמם את הכריך, ואולי אם הם היו מכינים הם גם לא היו שוכחים...אבל אנחנו רוצים להקל עליהם, אולי גם מעדיפים להימנע מבלגן ולכלוך. זה בסדר. אנחנו קובעים מה מתאים לנו ומתי. איפה כן ואיפה לא. אבל כדאי לתת להם הזדמנות לקחת אחריות מידי פעם, כי זה רווח נקי - גם הם גדלים מזה וגם פחות נופל עלינו.

 

 

לטורים קודמים

09.07.2019

1. כל כך נכון (מעיין)

שרון היקרה, רשמת מקסים ונכון.

דווח על תגובה לא ראויה
09.07.2019

2. כמה נכון (ליה)

הלמידה הכי טובה זה לקיחת אחריות

דווח על תגובה לא ראויה
10.07.2019

3. זה מתחיל באוכל לבית ספר..... ולא נגמר .......עצוב ממש (בש)

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מפלגת 'נעם' צילום: מפלגת נעם

'מפלגת נעם' בסרטון חדש - אנחנו לא מפחדים

קרא עוד