לכל השואלים, לא מתרגלים לזה! אפילו אם נולדים לתוך זה או שחיים כך במציאות מעורערת, שנים רבות.
חרדה הינה תגובה נורמאלית למציאות לא-נורמאלית, תגובה השרדותית טבעית שגורמת למערכות גופנו לפעול בכיוון של התגוננות מפני סכנה- לנקוט בפעולות מצילות חיים- כמו לברוח, לתפוס מחסה, ולהישאר דרוכים ומוכנים לתגובה.
יחד עם זאת, אירועי השבועות האחרונים בעוטף עזה, מציפים בקרב ילדים, נוער ומבוגרים תגובות קיצוניות של בהלה, אי שקט, הפרעות בשינה, מיחושים שונים, שינויים בתיאבון, דכדוך, התנהגות המנעותית וגם תופעות מדאיגות כמו התקפי זעם ואלימות, הרטבה, גמגום ומצמוץ.
נ', אישה צעירה, תושבת העיר שדרות, אם לשני קטנטנים, פנתה וסיפרה שמזה שנים, גם בעיתות שיגרה, היא חיה בדריכות, בהתכוננות, משתדלת להימנע מלהימצא במקומות שאין בהם ממ"ד. כעת, בתקופת ההסלמה - היא מתוחה, עצבנית, חסרת מצב רוח, ישנה כבר שבועיים עם ילדיה בממ"ד למרות אי-הנוחות הכרוכה בכך.., נתקפת בבכי לא נשלט ומתפקדת חלקית בבית. דווקא לעבודה היא הולכת באופן סדיר- שם כשהיא עסוקה, בסביבת אנשים מבוגרים, היא מרגישה בטוחה יותר. היא מעידה ש"חייה אינם חיים", "מרגישה שעומדת להשתגע", "רוצה לברוח" אבל אין כ"כ לאן. רוב בני משפחתה גרים בעיר וחלקם חשים בדיוק כמוה. היא בעצמה חווה את המצב הביטחוני מאז הייתה ילדה כבת 10.
נ. אינה לבד, תחושותיה מוכרות ויש רבים שחשים כמוה. חשוב לציין, שמרבית האנשים והילדים יתאוששו באופן ספונטני עם סיום מצב הדחק ויחזרו לעצמם. מיעוט, ימשיכו לסבול מסימני מצוקה המצריכים התערבות טיפולית- לאלו מומלץ לפנות לגורמים המוסמכים לכך בהקדם כדי למנוע סבל מיותר והתקבעות של הסימפטומים.
ובכל זאת, מה מומלץ לעשות כדי לצמצם את אי הנוחות?
לשמור במידת האפשר על סדר יום קבוע
הקפדה על שעות שינה, ארוחות מסודרות והרגלים קבועים.
לזהות את סגנון ההתמודדות האישי ובהתאם לכך להשתמש באמצעים להפגת מתח, כמו פעילות גופנית, מוזיקה, משחק, כתיבה, תפילה.
להימצא בקשר עם סביבה תומכת.
להימנע מחשיפת יתר ועיסוק מוגזם במידע חדשותי.
-לשתף לחלוק בתחושות.
בהצלחה ושנדע ימים שקטים!
תמי בק - (MSW) מטפלת זוגית ומטפלת בטראומה, מנהלת את מרכז "אמונה" לטיפול במשפחה בשדרות.