כיצד בוחרים לילד בית חינוך המתאים לו? בדיוק כפי שבוחרים לו אישה המתאימה לו. האנלוגיה הזו נשמעת מופרכת, אולם למעשה אכן מדובר בשידוך בין הילד לבית החינוך. אכן, מדובר בתחום שאין בו נוסחאות או קביעות חד משמעיות, ובכל זאת ניתן לומר עליו כמה דברים. תנאי הכרחי לבחירת בית ספר מתאים הוא הכרה במגבלות. המגבלות בנושא זה רבות ומגוונות, חיצוניות ופנימיות. דוגמה למגבלה חיצונית היא רשימת בתי הספר העומדים לבחירתנו. בדיוק כפי ששידוך מוגבל לרשימת בני הזוג שאנו באים איתם במגע. קיימות גם מגבלות פנימיות, כמו העובדה שעל אף שמדובר בילד שלנו, אין אנו יודעים בוודאות את טיבו ואופיו. אין אנו יודעים הרבה על האישה, לאמור, על בית הספר, שייצור זיווג נאה ומעצים של שני הצדדים. השאלה מי יהיה הילד ומה יצא ממנו אמנם תלויה בבית החינוך, אולם רק במידה מסוימת. בדיוק כפי שהשאלה איזה אדם הוא יהיה תלויה במידה מסוימת בבן הזוג שלו, אך לא רק בכך. הדיון צריך להתחיל בכך שלא את כבודנו אנו מבקשים, ולא את הגאווה על כך שילדינו התחתן עם משפחה מסוימת או לומד במקום יוקרתי. הילד - הוא הוא העומד במרכז תשומת הלב שלנו.
המסקנה הראשונה אפוא היא שעלינו להיות יותר ענוותנים ופחות דרמטיים בקביעותינו, ולא להילחץ מההנחה ששאלת בית החינוך היא הגורל המכריע של חיי התלמיד. ברוך ה', דברים רבים נוספים יעצבו את חיי הילד, כגון החינוך שיקבל בבית וטיב הבחירות החופשיות שלו עצמו. לעתים דווקא בית ספר "מעולה" עלול להביא תלמיד לנסיגה לאחור מתוך תסכול או תשוקה לייחודיות מורדת, ודווקא בית חינוך "פחות טוב" עשוי לחלץ ממנו את הכוחות הנפלאים של מנהיגות מובילה. חוסר הוודאות הזה הוא השפה שבה אנו נתבעים לדבר בעת ההתלבטות. השפה הרכה יותר תאפשר בחירה טוטאלית פחות, שגם תפתח מגוון של בתי חינוך, וגם תזכיר לנו בכל עת את הדבר החשוב מכל: בית החינוך שבו ילמד תלמיד הוא אך ורק אחד מהמעצבים של חייו העתידיים. כך לא ניפול במלכודת הסברה כי משעה שבחרנו יחד עם ילד את המקום שבו ילמד סיימנו את תפקידנו, ואנו רשאים לברך "ברוך שפטרנו".
בין חינוך לנישואין
ניתן לפתח את ההיקש בין בחירת בית חינוך ובין נישואין לרבדים רבים ומגוונים. בין שאר הרבדים נציין את אלה: לא טוב לשדך בחור בעל כורחו לבחורה מסוימת. ובהיקש, לא יהיה זה נכון לכפות על ילד בית חינוך שהוא חש במרי פנימי כלפיו. השאלה לאן הולכים החברים היא חלק בלתי נפרד מההכרעה, בדיוק כפי שנישואין נעשים גם על רקע תרבותי וכדומה. לא זו בלבד, אלא שהשאלה שאנו שואלים את עצמנו לפני הנישואין אינה מה טיב ההישגים שנישואין אלה יביאו, אלא אם הנישואין יעשו את האדם מועצם יותר, שמח יותר, מאושר יותר וטוב יותר. זה נכון לנישואין וזה נכון גם לבחירת בית החינוך.
השיקול העיקרי בבחירת בית חינוך הוא אפוא הערכת האינטראקציה שתיווצר בין הילד לבין המוסד החינוכי. טוב יהיה אם ננסה להעריך אם בית החינוך יפגוש את הילד במקום המתאים לו, ואם הילד ירצה ללכת לבית החינוך וישמח בו. האם בית החינוך הזה מכוון את עצמו להעמיד את ילדנו על רגליו שלו, ולהצית בו את אש בקשת הדעת ואת חשק עשיית הטוב, או שזהו מקום שישעבד את הילד לרשימת ההישגים הנראית נכונה וראויה לבית החינוך? האם יתקיימו בילד "פיקודי ד' ישרים משמחי לב" במוסד זה, והוא יתקשר אל שמחת ליבו הרוחנית ואל יושרה אישיותית, או שרוחו תיכלא ותסבול? כל השאלות האלה חשובות פי כמה משאלות היוקרה, הציונים, וההישגים הנמדדים.
בית החינוך הוא המעניק לילד את הבערה הפנימית שהיא מהות החיים.
האם ניתן אפוא לנסח שאלה אחת שתמצה את מערכת השיקולים המסועפת? ניסוח כזה מכנס מערכות עדינות ורגישות של שיקולים, מרצונות הילד עצמו ועד חלומות ההורים, ומנושאים חינוכיים ועד הישגים מדעיים. לכן, תהא זו פעולה אלימה אינטלקטואלית להציע שאלת מבחן אחת. לא זו בלבד, אלא שפעולה זו מנוגדת לאי-טוטאליות שהוצעה לעיל. אולם יהיה נכון לנסות להתכנס למערכת שיקולים שתהיה מונחה לאור המגדלור הזה: מהו המוסד החינוכי שיצית בילדנו את אש התשוקה לדעת, למידות הטובות, לאמונה ולמצוות, ליושרה, לאהבת האדם ולשמחה העצמית?
בשאלה זו בולטת העובדה שמדובר באינטראקציה ולא במדדים חיצוניים אובייקטיביים קבועים. אין רשימת הישגים אלא חיפוש התשוקה והלהט. הציפיות שלנו אינן נוגעות רק לתחום האינטלקטואלי, ואנו למדים מניסיון החיים שלנו כי אושרו של האדם ומילוי שליחותו בעולם מתקיים לא אחת במקומות אחרים לגמרי מאותם מקומות יוקרתיים שמשום מה מוצבים כיעד בבחירת מקום לימודים. בשאלה זו בולטת גם העובדה כי חלק בלתי נפרד מהתשובה שלה אנו מצפים יכלול גם את החברים, את הדינמיקה עם המשפחה, את רצון הילד עצמו ואת התחברותו למקום. אנו לא נכפה עליו את מסגרת בית הספר כגיגית.
לקראת חתימה, נשוב אפוא לדימוי שבו פתחנו. למעשה, גם השאלה וגם התנאים לתשובה הנכונה דומים מאוד בשתי הסוגיות - הנישואין ובית החינוך. ייעודו של המוסד החינוכי הוא להיות מדליק עד שתהא שלהבת עולה בילד מאליה, וזה נכון לכל מפגשי החיים שלנו. בשעה שהאבוקה שאנו מבקשים להדליק בילד תהיה לנגד עינינו - נוכל לקבל החלטות מכוונות יותר לבחירת בית החינוך שיש בו כדי להעניק לילד את הבערה הפנימית שהיא מהות החיים.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר אמי"ת "אורות שאול" - רעננה, וחבר המועצה הרוחנית של רשת אמי"ת