ערב יום כיפור. מתחיל להתקרר, ריח של סוכות וארבעת המינים, ועוד רגע נכנסים ליום הגדול ביותר בשנה- יום הכיפורים. אנשים רבים מרגישים בתוכם מתח ואפילו רתיעה מהיום הזה, תחושות שליליות וחוויה פנימית ש"אינני טוב/ה מספיק" ממלאים את ליבם. רק אתמול אמרה לי מישהי שימי הדין ממלאים אותה בתחושת ייאוש עצמית. בתחושה של דין וקושי שלה כלפי עצמה.
אז מה עושים? והאם זו מהותם של ימים אלו? לחוש פחד, רתיעה וייאוש? או אולי לא?
התגלות הרצון הפנימי
ביום כיפור בפרט ובימי התשובה בכלל, ישנה חשיבות אדירה- לרצון הפנימי שבתוכנו. כולנו עברנו שנה שהיו בה עליות, ירידות, הצלחות וגם אי אלו נפילות. כשאנו מגיעים אל ימי הדין, ונזכרים הנפילות השונות, אנו עלולים לחוש ייאוש, דחיה מעצמנו או גם מתח גדול לקראת ימי הדין. אך האם הנפילות, הירידות מעידות על מי שאנחנו באמת? האם העובדה שנפלנו למשל בשקר- הופכת אותנו לשקרנים? האם העובדה שנכשלנו וריכלנו- הופכת אותנו לרכלנים?
הנפילה והכישלון, אינם מייצגים אותנו. הנפילה היא כמו פצע חיצוני שעל העור שאיננו מסמל את מהותו, אלא הוא חלק חיצוני שבעור. חלק חיצוני שאנו מתייסרים עליו ומתחרטים. איננו רוצים בו. הוא חיצוני לנו, הוא- איננו אנחנו.
אז מי הוא האדם באמת? מי אני באמת?
האדם במהותו- הוא הרצון הטוב והפנימי שבתוכו
ויום הכיפורים, הוא היום העיקרי שבו העיקר הוא אותו רצון פנימי וטהור. וכמו שכתב הרב טל בספרו על ימים נוראים: "מהות הדין ביום זה, היא איננה על פי אמות המידה הרגילות, על פי המעשים, אלא על פי רצונו הפנימי והאמיתי של האדם, והוא הוא- המדד האמיתי למקומו הרוחני של האדם".
עיקר התשובה, כמו שכותב הרב קוק זו תשובת הרצון. זה גילוי הרצון הטוב. כשאדם עסוק ברצון הטוב, ברצון שנמצא במהות שלו, בעומק הנשמה שלו- זו התשובה. זה החיבור המחודש למי שהוא באמת. זוהי התשובה, השיבה המהותית אל עצמנו ופנימיותנו.
הכנה מעשית ליום כיפור
מתוך כך אנו מבינים כי ההכנה העיקרית ליום הכיפורים זה בירור הרצון הפנימי שלנו. ישנה חשיבות מרובה לכך שנקדיש זמן, נשב עם עצמנו ונתבונן פנימה. מה אני באמת רוצה? לאן אני באמת שואף? מהם הרצונות הפנימיים שלי בתחומים השונים של חיי?
ואם נחשוב ונאמר :'ומה יועיל אם אברר את הרצון, הרי אין לי את הכלים לתקן בפועל? אז בשביל מה בעצם?'
אלא שחשוב להדגיש כי עצם בירור הרצון והדיבור אודות הרצון- הוא ההתחלה של התיקון המעשי. הוא זה שפותח את הפתח הראשון לשינוי.
רצון- הוא אותיות צינור. עצם זה שאני רוצה, אני פותח את הצינור ליצירת השינוי בפועל בעז"ה! ולכן כל כך חשוב לרצות ולרצות.
ואם נשאל, מדוע אנו מתוודים כל כך הרבה פעמים על החטאים ביום כיפור? על שבווידוי אנו מכריזים שוב ושוב, שאותם הנפילות- זה לא אנחנו! איננו רוצים בהם! אנו שואפים ורוצים את הטהור, הנקי היפה בעיני אלוקים ואדם.
ומתוך התחושה הזו, שאנו טובים במהותנו, שואפים לטוב, מקווים לטוב, ובעלי רצון טהור ואמיתי, יהי רצון שתפתח על כולכם שנה מתוקה כדבש, שנת שמחה, בריאות, בשורות טובות וגאולה שלמה וקרובה!
אודליה מימון- מחברת הספר "אוצרות פנימיים", עו"ס, יועצת אישית וזוגית, מנחת סדנאות לנשים בנושאים שונים ומלווה נשים בטיפולי פוריות