הציפייה המתוקה לדוור. הרגע שבו המעטפה נקרעת וממנה יוצא המכתב המיוחל. למי שלא יודע על מה מדובר- מדור "חברים לעט" היה קיים בעבר בעיקר בעיתוני ילדים, ופרסם את הפרטים והכתובות של ילדים המעוניינים לקבל מכתבים מילדים שהם לא מכירים. אי אז לפני עידן האינטרנט היה הפורמט פופולרי ביותר ואפשר לילדים להכיר חברים חדשים לא רק מרחבי הארץ אלא גם מרחבי העולם.
"ראיתי פרסומת לתוכנית חברים לעט בטלוויזיה וזה היה נראה לי נחמד להכיר ילדים מרחבי העולם." מספרת גילה, שאז הייתה בת 15. "נרשמתי, ותוך כמה זמן שלחו אליי מהתוכנית פרטים של ילד בגילי מיוון, אנטוניס." ההתכתבות, שהייתה באנגלית כמובן, הצליחה בהתחלה וגילה וחברה לעט החליפו מספר מכתבים. "סיפרנו אחד לשני על החיים שלנו- על בית הספר, המשפחה, תחביבים. עכשיו כשאני חושבת על זה הוא כנראה בא ממשפחה אמידה כי הוא סיפר שהוא השתתף בכל מיני העשרות והאנגלית שלו הייתה מאוד רהוטה."
בהמשך ביקשה גילה להפסיק את ההתכתבות עם אנטוניס וקיבלה חברה לעט חדשה, ילדה בשם הלנה, גם היא באמצע שנות העשרה שלה. "איתה התכתבתי במשך תקופה ארוכה יותר, למעשה עד שהיא התחתנה בגיל צעיר יחסית. גם איתה דיברתי בעיקר על חיי היומיום, על חלומות, מחשבות... שלחנו גם תמונות של עצמינו אחת לשנייה, גלויות של כל מיני מקומות בארצות שלנו וציורים. הלנה ציירה מאוד יפה וכמעט כל מכתב אויר באיורים קטנים וחביבים."
שנים מאוחר יותר, כשגילה כבר היתה בתחילת שנות ה-20 שלה, הגיע מכתב מאנטוניס בו סיפר לה שמצא פתאום את המכתבים הישנים, מה שגרם לו להחליט לשלוח מכתב נוסף בו סיפר לה שהוא לומד כעת באוניברסיטה והתעניין בשלומה."לא עניתי, אבל היה נחמד לקבל דרישת שלום מהעבר." היא אומרת.
ובחזרה לארצנו הקטנה, ולחברויות הכתובות שנרקמו בה אז. ליאל, כיום בשנות ה-20 לחייה, התכתבה עם ילדות בגילה כשהיתה בבבית הספר היסודי:" הייתי בת תשע," היא נזכרת, "ובעיתון מסע צעיר שהיינו מנויים עליו פרסמו מכתבים שילדים שלחו אחד לשני. התלהבתי ורציתי גם." המכתבים בינה לבין חברתה לעט הגיעו בערך פעם בחודש, ומאחר ומדובר בילדות בבית ספר יסודי הם הכילו כמובן כל מיני הפתעות כמו מדבקות, מכתביות ובלונים. "שאלנו אחת את השניה המון שאלות, כמו איזה מקצועות לומדים אצלכם בבית ספר ובאיזה תנועת נוער את."
הדיבורים על המכתבים עוררו את הסקרנות של ליאל, והיא החליטה לנסות למצוא את הילדה איתה התכתבה בפייסבוק. "מצאתי אותה, לא דיברנו יותר מידי אבל שלחנו אחת לשנייה תמונות של המכתבים ששלחנו."
מאוחר יותר מצאה ליאל מכתבים נוספים מילדות נוספות איתן התכתבה. גם איתן דיברה בעיקר על תחביבים- אחת מהן סיפרה שהיא אוהבת לשיר ולרקוד, לרכב על סוסים ושיש לה כלבה ושתי חתולות. אחרת סיפרה שהיא אוהבת לטייל ושיש לה בבית דגים ותרנגולות. "אני חושבת שלא עניתי לה בגלל החלק של הטיולים- אני פחות אוהבת פעילות גופנית". היא אומרת בצחוק.
מי שחושב (ודי בצדק), שכיום זה כבר לא קיים עשוי להיות מופתע למדי: במספר עיתוני ילדים המדור עדיין חי ובועט וילדים בגילאים שונים מתכתבים דרכו באופן קבוע. אתרים רבים מציעים להתכתב דרך המייל או דרך מכתבים של ממש עם אנשים מכל העולם. כל מה שאתם צריכים הוא לקחת דף ועט ולהצטרף לחגיגה. היי, אולי אפילו תצליחו לשכנע את הילד שלכם להפסיק להקיש על הסמארטפון ולכתוב מכתב אמיתי, עם ניחוח של פעם.