אל תגוננו מידי - אפשרו להם להתאכזב

המציאות בה גדלנו אנו, כאשר בין השעות שתיים לארבע אף אחד לא התקשר, או נכנס, זה מצב היסטורי. היום ניתן להשיג כל אחד בכל מקום כמעט בכל זמן, והילדים שלנו כמעט ואינם צריכים לדחות סיפוקים.

חדשות כיפה חדשות כיפה 19/06/18 09:01 ו בתמוז התשעח

אל תגוננו מידי - אפשרו להם להתאכזב
צילום: shutterstock

באחד מהטורים הקודמים, התייחסתי לחשיבות שבחוויית האכזבה. הסברתי שחשוב לגדל את ילדינו באופן כזה בעולם האמיתי, זה שמחוץ לחממת המשפחה, על מנת שהילד יוכל להתנהל באופן מיטבי כך שהוא מצוייד בכלים של חוסן.

הפעם אעמיק בעניין בשני היבטים נוספים:

* מהן הסכנות שעומדות בפני ילדינו כאשר אינם מכירים את תחושת האכזבה?

* מהי התגובה ההורית הנכונה למצב שבו הילד מרגיש מאוכזב?

אם כן, מהן הסכנות?

דור הילדים שלנו רגיל לקבל הכול במהירות שיא כאן ועכשיו. המצב בו אנחנו גדלנו שבו בין שעה שתיים לארבע אף אחד לא התקשר או שטלפון היה רק בבית והיינו צריכים להמתין בסבלנות הינו מצב היסטורי, אין כבר מציאות כזו. היום ניתן להשיג כל אחד בכל מקום כמעט ובכל זמן. הילדים שלנו כמעט ואינם צריכים לדחות סיפוקים. כאשר הם רוצים לראות סרט הם פשוט מקישים את שמו במקלדת ורואים. הם אינם צריכים לחכות לשעה וליום בו הסרט מוקרן. כאשר הם רוצים לדבר אתנו, הם מתקשרים ולרוב אנו זמינים. אם אנחנו רוצים לבדוק איתם אם הפריט שאנחנו רוצים לקנות להם מוצא חן בעיניהם אנחנו שולחים תמונה הישר מהחנות. למעשה הם כמעט ואינם מתמודדים עם הפתעות החיים הפשוטות, עם ציפיות, או עם אכזבות.

מצד אחד, העידן הטכנולוגי מאוד נוח, גם אנחנו נהנים ממנו מאוד. החיים הרבה יותר פשוטים במובנים מסוימים אך "אליה וקוץ בה". יש סכנה משמעותית בחוסר התמודדות עם אכזבה ואי יכולת להכיל תסכול ,סכנת העולם שבחוץ, האמיתי.

באינטראקציה אמיתית בין בני אדם אנחנו לא תמיד מקבלים כאן ועכשיו את מה שאנחנו רוצים. בין אנשים יש עימותים, הבעות פנים שונות, חוסר שביעות רצון וחשוב לנו שילדינו יידעו לעמוד מול סיטואציות שונות בחיים ויוכלו לפרש אותן באופן מושכל ולא רק רגשי. ניהול של זוגיות הוא אחד האתגרים בהם ילדינו יתקלו בעזרת השם, יש בזוגיות גם רגעי אכזבה ותסכול כמו בכל מערכת יחסים. חברות עם זר יכולים להפסיק אך על זוגיות לא נרצה שילדינו יוותרו בקלות רק משום שלא ידעו להתמודד. הסיבה לצערנו שכיום הרבה מאוד זוגות נפרדים היא כי קשה להם להכיל מריבות ותסכול. חשוב שילדינו ידעו כי העולם אינו גן של שושנים וזה אינו סוף העולם. המורה לפעמים תהיה פחות נחמדה והשכן לא תמיד יהיה מנומס. אל הדברים הטובים קל להתרגל אך לאכזבות ותסכולים צריך להתרגל ולחוות אותם . הלמידה נרכשת דרך חוויה.

חשוב שתמיד נבחן מה הכי חשוב לנו בהורות. כמו הורים רבים שאני שומעת אני בטוחה שרבים מכם יגידו שחשוב לכם שילדיכם ידעו להתמודד עם מצבים ולהיות עצמאיים. אם כן, חשוב שתאפשרו להם את מגרש האימונים הזה. אין זה אומר לאכזב ילדים בכוונה תחילה אך אם הם נקלעים למצב כזה ואין בו סכנת חיים או מצב של התעללות חשוב לאפשר אותו.

לגבי התגובה הרצויה: ראשית להיות אמפתי לרגש האכזבה (חיבוק פיזי או מנטלי ועדיף את שניהם), ושנית לתת אופציות עתידיות. אשתמש בדוגמה כדי להמחיש את דברי: אם הילד חוזר מבית הספר מאוד מאוכזב, ומספר שקבל 80 במתמטיקה, והוא ציפה ל-100. נאמר לו, שאנחנו רואים שהוא מאוכזב ונשאל אותו איך הוא מרגיש עם זה? נשאל אותו איך לדעתו הוא יכול בפעם הבאה לשנות את הרגשתו? ומה הוא חושב לעשות עם זה? אם הוא השקיע ולמד נאמר לו שהתהליך שעשה חשוב, שיש לו הרגלי למידה טובים. ניתן להציע לו עזרה: תרצה לפני המבחן הבא שאעזור לך? אנחנו לא שופטים אותו על הציון ומצד שני לא נאמר לו "לא נורא" בשבילו זה כנראה כן נורא. גם לא נאמר לו: "לא למדת אז מגיע לך". זאת אמירה לא מקדמת ובנוסף הוא יפסיק לשתף אותנו כי לא ירצה לקבל ביקורת והאמינו לי, אם הוא לא למד הוא מבין את הקשר בין הסיבה לתוצאה. יכול להיות שהשיחה תוכל להתבצע רק מאוחר יותר כאשר הוא פחות נסער וכך היא תהיה יותר משמעותית.  

אז חשוב שנזכור: ילד מאוכזב אינו מסכן ואינו ילד לא מאושר. הוא יהיה הרבה יותר מאושר עם כלים להתמודדות מול העולם.

 

לטורים קודמים של רונית

 

על הכותבת: רונית רחמים - מנחת הורים, יועצת חינוכית ומאמנת ביצירה, ליצירת קשר: ronitemoon@gmail.com / 0523314590.