בשנים האחרונות גוברת המודעות בציבור הדתי הלאומי בצורך למצוא דרכים ראויות להתייחס לתופעת הוצאת זרע בכוונה על ידי מתבגרים ("אוננות"). העניין הגובר בסוגיה הוא חלק מהמוכנות של הציבור הזה להתמודד עם אתגרים רוחניים וחינוכיים בתחום ההתנהגות המינית בכלל. למרות זאת, ניתן לומר שעדיין קיים מעין חור שחור במרכז העשייה החינוכית בהתמודדות עם התופעה. רוב מוסדות החינוך התיכוניים עדיין מתאפיינים בהיעדר כמעט מוחלט של הבנת היסודות התורניים החיוניים העוסקים בתחום של תודעה גופנית ומינית, במיוחד בקרב בנים. ממילא מוסדות אלה אינם עוסקים בהכנת תלמידיהם, מתבגרים הצמאים לידע בתחום המיני, לתחום שלאורך שנים רבות בחייהם יעמוד במרכז זהותם האישית וינכח בהוויית ברכת גופם.
למרות שבוודאי יש להתחשב במשקל החשוב של חובת בחינת "הצנע לכת" בכל הקשור לדיבור על הנושאים הללו, וזאת על פי הנתונים האנושיים בכל מצב ובכל מקום, קיימים מספר שיקולים כבדים המחייבים התייחסות רצינית ומעמיקה לתופעה במוסדות החינוך שלנו שיקולים אלו משקפים את היעדים החיוביים האמורים לכונן את הדעת של כל מתבגר להחיות את נפשו, להצמיח את אישיותו הרוחנית ולכרות ברית אישית עם הקדוש ברוך הוא – כל זאת מתוך חשיפת שורשי מחשבת התורה בנושא. השיקולים העיקריים הם:
- עיצוב האישיות הרוחנית הבוגרת. אסור להסתפק בפרויקט התורני-חינוכי בתחום הזה בדברים המבוססים בעיקר על בחינת 'שָמוֹר', בהתמודדות עם ה'אָסור', אלא בבחינת 'זכור', בעיצוב נפש המתבגר ואישיותו הרוחנית כנדבך מרכזי בעבודת ה' שלו כמתבגר וכמבוגר .
הגורמים העיקריים הקשורים להחרפת הקונפליקטים הנפשיים בקרב מתבגרים דתיים צעירים בימינו בתחום ההתמודדות עם היצר המיני ידועים: השפעת ערכי התרבות המערבית הדוגלים בחירות אישית, גם – ואולי היום בעיקר – בדגש על התחום המיני (זהות מינית, עיסוק במין וכו'), השימוש במיניות לשם רווח כספי בפרסומות, התפתחות המדיום הוויזואלי המאפשרת הצגת גוף האדם באופן בלתי מתוּוך והמהפכה התקשורתית המעמידה צעירים לפני פיתוי יומיומי להיחשף לפורנוגרפיה בלחיצת עכבר ובהקלקת אצבע במכשירים המצויים בידי כל אדם.
ככל שהתמודדות הלכתית ורעיונית עם עניינים אלו במאמץ החינוכי עם מתבגרים משמעותית מצד עצמה, אין בה מבחינת 'זָכוֹר', אין בה מעיצוב תודעה מינית המצמיחה אישיות של מתבגר עובד ה' על בסיס הנאמר במקורות התורניים הראשוניים.
תהליכי ההתבגרות של כל אדם, איש ואישה, עוברים דרך רבדים רבים באישיות: עיצוב הזהות האישית בהקשר המשפחתי, הקהילתי והלאומי; בניית עולם הדעת הערכית והמוסרית; יכולת הבעה רגשית יחד עם שליטה פנימית; בירור היעדים והשאיפות האישיים, ועוד. והרי רובם ככולם של סוגיות אלו, סוגיות הרות עולם הפנימי של מתבגר ומתבגרת, מתבררות ומתממשות בתחום הבחירות של הצעירים והצעירות הללו בתחום ההתבגרות המינית. וכי כיצד יש לציבור לשתוק דווקא בנושא כה חשוב בכל מה שקשור לדברי התורה ורזיה בכל הקשור לברכת החיים המתנוצצת ובאה בגוף האדם?
- משבר האינטימיות אצל זוגות צעירים – יועצי נישואין של זוגות צעירים בציבור הציוני הדתי ומטפלים בתחום המיני בציבור הזה מעידים על משברים לא קלים בחיים האינטימיים הפוקדים בני זוג רבים בשנים הראשונות לחייהם המשותפים. במקרים רבים שורש הבעיה נמצא ביחס של החתן הצעיר לגופו ולמיניותו: רגשות של ניכור מגופו, רגשות אשמה שעדיין לא מצאו את פורקנן בכפרה ובנחמה כלשהן, תחושה ממשית של לכלוך פיזי ונפשי – לעיתים דווקא אצל "הצדיקים" ו"הרוחניים" שבישיבות, אלה ששאפו לעבוד עבודת ה' כנה ועמוקה. מתוך תחושות עמוקות אלו שבַּנפש החתנים הצעירים מתייחסים בניכור ולפעמים מתוך בוז וזילות להתנסויות הראשונות של יחסי אישות עם נשותיהם הצעירות. מי שאחראי למציאות העגומה הזאת הם לא הבחורים עצמם, ובוודאי לא כלותיהם המסכנות, אלא מערכת חינוך שלא סייעה לאלפי המתבגרים העוברים בדלתות הישיבות והתיכונים לעצב תודעה חיונית ביחס לברכת גופם ומיניותם.
- עיצוב הדעת בתקופת הגאולה – כבר כתב הראי"ה קוק על החשיבות של החזרה לחיוניות הגוף כנדבך בחיי הגאולה של עםְ ישראל בארץ ישראל, נדבך ההולך ומתעצב בעם כחלק מחזרה לאדמה הפיזית של הארץ שמתחת לרגלינו. הראי"ה התכוון לעיסוק בספורט ובפעילות גופנית, ערך חשוב בציונות המתחדשת שראתה עצמה מתייחסת מחדש ל'גוף היהודי' שנזנח והתנוון בשנות הגלות הארוכות. והנה, 'תיקון הברית' במובן העמוק של הביטוי, בחינת גילוי מחדש של ברכת עץ החיים בתוך הבריאה, צריך לבנות קומה נוספת בהעצמת הופעת דרכי הגאולה.
מתוך מחויבות עמוקה לנקודות אלו כתבתי לאחרונה את חוברת 'ברכת הבנים - התבגרות מינית של בנים, הלכה, מחשבה, חינוך' (בהוצאה משותפת של מרכז יהל ועמותת דעת). ככל שידי מגעת בסקירת המקורות הרבים שעסקתי בהם האיסור הוא מדרבנן ולא מדאורייתא. אך אין לראות בדברים שאפרוס כאן בסיס לטיעון שיש להקל ביחס לאיסור שנקבע בעניין הוצאת זרע לבטלה אצל מתבגרים, בבחינת "כל מה שתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו". כמו שאין להבחין בין בישול בשר בקר בחלב לבין בישול בשר עוף בחלב, כך גם בענייננו, עצם הקביעה שהאיסור הוא מדרבנן איננה מורידה כהוא זה מתוקף האיסור.
הטענה המרכזית בחלק הראשון של החוברת היא שהחומרה היתרה העולה מחלק מהמקורות איננה מתייחסת לפסיקה הלכה למעשה. אותו אפיון מחמיר עוסק, לדעתי, בפן הפנימי בנפש, במקום המרכזי שנושא זה אמור לתפוס בעיצוב העבודה על הרצון והמידות בעמידתו של האדם לפני ה' לאורך חייו. זאת בדומה לחובת גמילות חסד שלגביה פסק הרמב"ם שהיא מדרבנן, על אף שקבע שגמילות חסד הינה תשתית הקיום והזהות של יהודי, עד כדי כך שיש לחוש לייחוסה של משפחה שאיננה גומלת חסד.
יש חשיבות מיוחדת לניסוחים, לשפה שבה מתייחסים ודנים בעיסוק בנושא זה. העמדת הביטוי "הוצאת זרע לבטלה" במרכז השיח קובע שהעיקר בעיצוב התודעה התורנית בתחום הזה הוא בחינת 'שָמור', ההתמודדות עם 'הרע' הטמון בנפילה. כאמור, האיסור קיים ויש להיזהר מלעבור עליו. אך חשוב יותר לבנות שפה המדגישה את יסוד ה'זָכור' כעיקר הפרויקט התורני-חינוכי בתחום הזה כאשר בחינת ה'שָמור' נגזרת ממנו.
על כן אני מעדיף להשתמש בביטויים כמו, 'ברכת הזרע' או 'שפע החיות שבזרע הזכר'. תודעה הולכת ומתעצמת של מתבגר ל'ברכת הזרע' שבגופו חייבת להיות נדבך מרכזי בברית האישית שמתבגר מכונן עם הקדוש ברוך הוא, ברית הבנויה על עבודת המידות שלו כמתבגר וכבוגר כאחד, כבסיס לאישיותו היוצרת והמפרה חיים בעולם. העמקת 'ברכת הזרע' של בנים אמורה לעצב מחדש את תודעת הציבור בכלל ביחס לשורשה של מצוות ברית המילה, וזאת בהתייחס לפלא שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בחר כאות הברית בינו לבין עם ישראל בניו דווקא באות הנקבעת באבר הפריון שלהם.
יהיו שיחושו שבהעברת מוקד החומרה מהגדרת האיסור הלכה למעשה לפן 'הפנימי' של תודעת 'ברכת הזרע' ולעיסוק בעבודה שבנפש, קיימת בריחה או התחמקות מהטלת אחריות אישית על העובר על איסור. האמת היא הפוכה לחלוטין. כפי שקבע הרמב"ן, שהאמונה בה' היא הבסיס לכל המצוות ולכן לשיטתו (לעומת הרמב"ם) אינה מנויה במניין תרי"ג המצוות, כך גם אני מבקש להעמיד את תודעת ברכת הזרע כבסיס לברית האישית של איש יהודי בוגר עם בוראו. אין בזה כל חידוש; כך הייתה כוונת בורא העולם כאשר הוא קבע שברית המילה תהיה אות בריתו עם אברהם ועם זרעו.
האתגרים העומדים בפנינו, ציבור הבוגרים, הורים ומחנכים – והכתיבה כאן מיועדת לציבור הזה, לאו דווקא לצעירים עצמם – הם שניים, והחוברת מחולקת לשתי יחידות שונות כדי לשקף באופן בהיר את שתי השאלות השונות: בחלק הראשון נערך עיון מסודר בשורש האיסור – מקורותיו ומשמעויותיו העיקריות, ונערך דיון בשאלה כיצד לכונן בבנינו את תודעת הברכה הא-לוהית שבגופם ובמיניותם; בחלק השני של החוברת התקיים בירור בנוגע לדרכים הראויות להתייחס לתופעה הרווחת של 'נפילה' מבלי ליצור משקע של אשמה ושפלות נפשית הפוגעות בהתפתחות הרוחנית של המתבגר ובמקרים רבים גם בקשר המיוחל עם אישה צעירה.
כל זאת מתוך עיון בכמה שאלות עקרוניות: מהו הגדר ההלכתי של המונח 'לבטלה'? מהי מידת אחריותו של מתבגר במעשה של 'קישוי לדעת' כאשר המודעות למיניותו נמצאת עדיין בשלבים מוקדמים של אי-ידיעה והתהוות? ומהו האופי של תיקון ותשובה ביחס לנער שנפל ועבר על האיסור?
הכוונה העיקרית בסקירת הדברים העיקריים שנאמרו בתחום רגיש זה, רווי סבל ומבוכה, הוא לתת לאור התורה להאיר במלוא הבוהק הטהור שבה כדי להחיות נפשות ולהורות דרך של נחמה וצמיחת האדם.
מתוך ההקדמה – אתגר להורים ולמורים: צריכים לדבר על זה, צריכים ללמוד