יצחק מאיר נולד באנטוורפן בשנת 1934. בשנת 1940 ברחה משפחתו לצרפת ולבסוף הגיעה לגבול צרפת-ספרד ונעצרו על ידי משטרת וישי והועברו למחנה הריכוז ברנס. אביו של מאיר הצליח להימלט ולהצטרף למחתרת. כשהמשפחה הצליחה להשתחרר הם נפגשו במרסיי וחיו שם תחת זהות צרפתית. אביו של מאיר נעצר ביוני 1943 ונשלח לאושוויץ. במהלך השואה הגיעו לשווייץ ועם סיום המלחמה גורשה ממנה המשפחה.
מאיר למד באוניברסיטה העברית בחוגים ספרות וחינוך (1952–1956). בזמן לימודיו לשליחויות מטעם החלוץ לצרפת, בלגיה שווייץ. ב־1956 הצטרף לגרעין בקבוצת שלוחות והיה לחבר הקיבוץ ולמורה בבית הספר האזורי בשדה אליהו. בשנת 1958 נשלחה המשפחה לשליחות מטעם בני עקיבא בלונדון. עם חזרתם לישראל, ב-1961 נתמנה מאיר למנהלו השני של כפר הנוער ימין אורד והיה מנהל המוסד החינוכי בין השנים 1961- 1979. באותה התקופה החל להיות פעיל במפד"ל ובסוכנות היהודית. מאיר היה חבר בסיעת מפנה ברשות יוסף בורג.
בשנת 1979 הוא הצטרף לשרות הדיפלומטי הישראלי, כחלק מן המינויים הפוליטיים של המפד"ל בשירות החוץ. הוא שירת כקונסול בציריך ומונטריאול. כיהן כשגריר ישראל בבלגיה ובשווייץ וכיהן בתפקידיו עד שנת 2000.
ב-1957 הוא נישא לרבקה גורמזנו ולזוג נולדו שלוש בנות. במהלך השנים כתב מאיר ספרי שירה, מחזה, עיון ופרוזה.