אחת מהקהילות שהעלו על נס את שמו של הירש גולדברג פולין הי"ד שנרצח בשבי חמאס, הייתה קהילת אוהדי הפועל ירושלים. אחד מהאוהדים, העיתונאי חיים לוינסון, שיתף בכאב ובהלם שאפפו את הקבוצה כהשהתגלתה האמת המרה והתברר שהירש לא חוזר הביתה בחיים.
אחותו הייתה ביציע, ביקשו לא לדבר
לוינסון סיפר כי הם תמיד דמיינו את המשחק הראשון לאחר שהירש יחזור הביתה: "האיצטדיון יהיה מלא. והירש יעלה לדשא, וברוח הקונדסות שלו הוא יחזיק את הדגל ביד הקטועה, וכל הקהל ימחה כפיים". הוא המשיך, "אבל במקום זה, היום לוויה. ולעולם לא נדע אם הירש ידע כמו חיכו לו וכמה אהבו אותו, וכמה הבריגדה עשו ונלחמו עבורו. ושכל המדינה התאהבה בו, ובהורים שלו. במקום באיצטדיון, יעמדו בירושלים בצד הדרך, עם דגל ישראל, המדינה שקצרה מלהושיע".
הירש גולדברג ז"ל |, צילום: מטה משפחות החטופים
לוינסון סיפר על הרגע בו גילו, תוך כדי משחק, על מציאת גופתו של הירש: "בשבת, קצת לפני משחק פתיחת העונה מול חדרה, החלו העדכונים שמצאו את הגופות. עדיין ללא זיהוי. על המסך באיצטדיון שמו סרטון של ההורים שלו, שהודו לקבוצה על כל מה שעשו למענו, והעיניים פזלו למסך הטלפון לראות מה מעדכנים. ולאט לאט הגיעה הבשורה המרה. בהתחלה לא בטוח, והלא בטוח הפך להיות די בטוח מהר. מנהיגי האולטראס, במעשה חסד אחרון, ביקשו לא לדבר. האחות שלו הייתה ביציע, ולא רצו שיראו שיש משהו חריג. אז הם המשיכו לשיר, ולחגוג, למרות שידעו שזה נגמר, כדי שלא תרגיש משהו. אבל בצד, אנשים הלכו ובכו".
משהו בפנים שלנו הושחת ונפגם
לבסוף הוא ספד לצעיר ששרד זמן רב כל כך בשבי: "כשלמדתי על תולדות חייו, לא יכלתי שלא לאהוב אותו עוד יותר. ההורים, שקשרו את נפשם בציון. והירש, שכולו היה נתינה וגבורה, שמצא את עצמו בקהילה של הספורט, בחוד החנית. אני יודע היטב מה זה להיות ילד להורים שעלו מארצות הברית. לצד הזוהר, יש גם זרות. והירש מצא את עצמו בקרב האוהדים, שם יכל לבטא את כישורי החברות והמנהיגות שלו. הפועל ירושלים זו קהילה קטנה. כולם מכירים את כולם בפנים. ומשהו בפנים שלנו הושחת. נפגם. לא היה כשיהיה. לא יודע כמה יבואו למשחק אליפות, אבל מקווה שהמון יבואו למשחק הבית הבא, להגיד תודה למשפחת גולדברג פולין על מה שהיו בשבילנו".