אחיה אלפי, לוחם מילואים ומורה ליוגה, נכנס לעזה בתאריך יום ההולדת שלו - כ"ג בחשוון. בפוסט בחשבון הפייסבוק שלו הוא תיאר את הרגעים המכריעים בהם החליט לקחת איתו חפץ חריג לרצועה: מזרני יוגה. במהלך הנסיעה ניסה לכתוב עם המחשבות שלו, עם דף ועיפרון - הרי טלפונים לא נכנסים לעזה - ובכל מטר נוסף של נסיעה הוא הבין את גודל המשמעות.
"איך אוכל לעשות מעשים שנוגדים את כל מי שאני?"
"ומה אם אצטרך להרוג?", שאל את עצמו, "ומה אם תהיה היתקלות ואהיה חייב להשיב מלחמה?". אלפי מתרגל יוגה כבר למעלה מ-12 שנים, "שכל כולה אמנות של אהבה וחיבור לבריאה כולה. איך אוכל לעשות מעשים שנוגדים את כל מי שאני? את כל דרך החיים בה אני מאמין? דרך שבה חוסר ההזדהות עם הגוף מאפשר לך לראות כיצד בכל יצור בעולם הזה יש אנרגיה אלוקית שמחייה אותו, אנרגיה שלא מבדילה בין גוף מתרבות אחת לגוף מתרבות אחרת, איך אני עומד מול הפלונטר הזה?".
"היוגה לא עזבה אותי לרגע"
באותו הרגע החליט הלוחם לקחת איתו את היוגה לעזה. "היא חלק בלתי נפרד ממי שאני, מחוג מרכזי במצפן הפנימי שלי. טוב, עדיין לא תפרתי לה תא ייעודי בווסט לוחם, אבל מניח שהיא לא תתנגד אם אאפסן אותה בלב כמשכן זמני". אלפי סיפר כי היוגה לא עזבה אותו לרגע: "כשירו עלינו מהבית ליד, כשיצאנו לפעילויות בלילות, כשהנחתי תפילין בבוקר וכשבישלתי לחברה בפלוגה ארוחת צהריים. תמיד היוגה שם, מכוונת, מרככת, מזכירה לי כמה אהבה יש בעולם, כמה שתמיד יש לי מה לתת, גם כשנדמה שאין בי כוחות, גם כשנראה שאין לי משהו מיוחד לתרום".
יוגה בעזה צילום: פרטי
באחד הבקרים בעזה החליט הלוחם לשלוף סוף סוף את היוגה. "בתוך בית עזתי, על שק"שים בתור מזרונים, בעוד מנעימים את אזנינו קולות השש-בש מהסלון מאחורינו והפצצות חיל האוויר מהשכונה לידנו – תרגלנו יוגה. למשך 45 דקות פשוט היינו. נכחנו. עם הגוף כפי שהוא, עם הנשימה כפי שהיא. עם ההווה וההוויה כפי שהם. ככה היא היוגה, פשוטה. היא לא דורשת ממך דבר. לא מזרונים במחירים מופקעים של אלו יוגה, ולא נוף של יער עתיק בהרי ההימלאיה. רק מבקשת שנתבונן, שנשים לב, שנאפשר לה להתגלות". מאז הספיק הלוחם לשוב לביתו, בריא ושלם, וכעת הוא פותח מחדש את הסטודיו שלו. בפוסט שפרסם הוא שיתף את סיפורו האישי, וקרא למעוניינים להגיע ולהירשם לסטודיו שקם לתחייה.
יוגה בעזה צילום: פרטי