חודש חלף מאז מתקפת הפתע הרצחנית של החמאס, שהתרחשה ב-7.10. לאורך אותה השבת הקשה קיבלו מגישי החדשות פניות רבות מאזרחים חסרי אונים, מבוצרים בבתיהם ומפוחדים מתמיד. אלמוג בוקר, כתב חדשות 13 בדרום, לא מצליח לשכוח את ההודעות ולא מצליח להשתחרר מתחושת האשמה.
אלמוג בוקר: "מנסה להבין אם יכולתי לעשות עוד משהו כדי להציל עוד אחד"
"קורא שוב ושוב את ההודעות שלכם", כתב בחשבון הטוויטר שלו, "את הזעקה לעזרה, ההודעה האחרונה שאחריה המחבלים נכנסו לבית שלכם וזהו. קורא את ההודעות של אלה שהגבתי להם, של אלה ששלחתי את המיקום שלהם לכוחות המעטים שהיו בעוטף וגם את אלה שלא הצלחתי לשלוח". למרות המאמצים הרבים, היו גם הודעות שבוקר פספס. "כבר 30 יום מרגיש אשם", הודה, "מנסה להבין אם יכולתי לעשות עוד משהו כדי להציל עוד אחד, עוד אחת מכם, אם היה זה נכון לעמוד ולזעוק את זעקתכם בשידור, או שהייתי צריך לשדר פחות וללחוץ יותר על הכוחות בשטח".
"לא מצליח להפסיק לבכות, מנסה להתנחם באלו שניצלו ולא מצליח"
התהיות לא עוזבות את בוקר: "שלושים יום של תחושת מועקה בלתי נגמרת, רצון עז לחזור שוב לבוקר הזה ולנסות משהו אחר. חושב על הילדים שלכם ורואה את הפנים של הילדים שלי שם, ולא מצליח להפסיק לבכות. מרוקן. מנסה להתנחם באלה שכן ניצלו, בגאולה ששלחתי את המיקום של הילדים שלה והם חולצו, בילדה הקטנה שחולצה מהתופת בזכות ההודעה המצמררת ששלחה לי בת המשפחה שלה, אבל מרגיש מרוקן ואשם על אלה שלא".
בוקר ביקש לפנות לכל אחד ואחת ולמסור שהוא עדיין חושב עליהם, לא מצליח להירדם בלילה וקורא את אותן ההודעות שוב ושוב. "מנסה לזכור דווקא את הטוב ולהירדם עם חיוך. מנסה ולא מצליח. מבקש מכם סליחה שלא עשיתי מספיק, אבל מבטיח לכם שלא אפסיק לצעוק בשידור, עד שהאחים שלכם, הילדים שלכם, החברים שלכם יחזרו הביתה משבי חמאס. ומבטיח לכם עוד דבר אחד, שלנצח אעשה הכל, כל מה שאני יכול, כדי שהמשפחות שלכם, שלנו, יזכו לחיות בביטחון. אוהב אתכם ומבקש סליחה".