מלחמת "חרבות ברזל" הפרידה זוגות רבים - הגברים יצאו לקרב, הנשים נשארו עם הילדים. הסיפור של פיטר ושרון לסניק שונה: שניהם נמצאים כעת בבית החולים סורוקה, אך לא באותה מחלקה. בעוד היא מתאוששת מלידת בתם המתוקה, הוא מטופל במחלקה האורתופדית עם פצע ירי קשה ברגל ורסיסים בפנים.
"שבת בבוקר, מתעוררת לאזעקה בשעה 6:30", שחזרה לסניק, "רצה עם הילד לחדר המדרגות ושומעת את היירוטים ויריות. בהתחלה לא הבנתי, חשבתי שאני הוזה. עלינו לבית, התקשרתי לבעלי, חובש במד"א שהיה לקראת סיום משמרת לילה ואני מספרת לו שיש קולות ירי ליד הבית בנוסף לאזעקות והוא עונה לי שבמד"א לא מכירים דיווח על יריות. מסיימת את השיחה, שומעת אזעקה נוספת עם יירוטים, הבית רעד. החלטתי ללכת למקלט הציבורי, שם פגשתי את כל השכנים והתעדכנתי על המתרחש. יש יריות מעבר לכביש בפארק הילדים שהבן שלי משחק בו מידי יום".
"הסברתי לבן שלי שאבא קיבל מכה חזקה ברגל וצריך להיות בבית החולים"
לסניק התקשרה לבעלה, אך לא היה מענה. לאחר 3 שעות במקלט, במהלכן נשמעות אזעקות, ירי וצעקות של מחבלים מבחוץ, קיבלו התושבים הודעה כוזבת שאפשר לצאת מהמקלט. "יצאנו, עלינו לבית והבנתי שאני עדיין שומעת יריות. לא חזרתי למקלט, נעלתי אותנו בבית". לסניק ההרה קיבלה שיחה ממנהל תחנת מד"א, שדיווח שבעלה נפצע "בקטנה", לדבריו, והוא יהיה בסדר. אחרי שביקשה לדבר איתו, הבינה שהבעל לא בהכרה.
"הסברתי לבן שלי שאבא קיבל מכה חזקה ברגל וצריך להיות בבית החולים", סיפרה. "מאז הסתגרנו בבית עד יום שני אחרי הצהריים, שהתחילו צירים והפחתה בתנועות עובר. נסענו לסורוקה, קודם למיון כדי לבקר את בעלי במחלקה האורתופדית. רציתי לראות שהוא בסדר. משם הלכתי למיון יולדות והתקבלתי לחדר לידה, שם פגשתי את הילה אזולאי המיילדת שקיבלה אותי בחיוך, ברוגע. הרגשתי שיש לי על מי לסמוך. נתנה לי תחושה שאני מסוגלת לעשות את זה בלי חשש, כי כל כך פחדתי ללדת בלי בעלי".
"ילדתי בת מתוקה במשקל 4.360 ק"ג, עם שמחה גדולה מהולה ברגשות מעורבים"
לסניק הגיעה לחדר הלידה עם אמה, והמיילדת אזולאי טיפלה בה היטב. "הרגשתי כאילו הילה ידעה בדיוק איך הלידה תתרחש, היא כיוונה אותי על מנת לקדם את הלידה", שיתפה, "ילדתי בת מתוקה בשעה 5:00 במשקל 4.360 ק"ג, ללא תפרים, עם שמחה גדולה מהולה ברגשות מעורבים של הטראומה שחווינו והדאגה לבעלי שמאושפז ולבן שלי שנשאר עם סבתא".