מגישת הטלוויזיה לשעבר, נועה ירון דיין, נוהגת לשתף את אלפי העוקבים ברשת החברתית ברגעים מחייה האישיים ובתובנות חדשות. בפוסט שפרסמה אתמול (ג') בעמוד האינסטגרם שלה, שיתפה דיין בתובנה חדשה מנס קריעת ים סוף.
-
עוד באותו נושאנועה ירון דיין מתקשה להאמין: "שומעים אותי?"
31/01/23 15:48
"כדי לחצות ים צריך קודם כל לדעת שאין ים. תמיד יש דרך"
בפתח דבריה כתבה דיין כי צריך להאמין שתמיד יש דרך. "'אין ים המאיים להטביעני, כשם שאין יבשה, המחזיקה אותי עליה בבטחה' (הדובה הגדולה). תובנה מאוחרת מקריעת ים סוף: כדי לחצות ים צריך קודם כל לדעת שאין ים. מה כן יש? יש דרך. תמיד תמיד יש דרך. כי הבעיה עם לחצות ים, היא העובדה שאין שם דרך. אובייקטיבית. חד משמעית. אין בים דרך. אז איך חוצים ים? מאמינים בדרך. כמו שכתוב, בפשטות, שהוא, ברוך הוא, הוא הנותן בים דרך".
נועה ירון דיין צילום: שרה דיין
עוד הוסיפה וכתבה כי מול "הים" צריך לראות רק את התכלית. "כדי לעשות דרך איפה שאין סיכוי שיש דרך, צריך לעמוד מול הים ולעצום עיניים. לא לראות כלום. רק ויז'ן. רק מהות. רק תכלית. רק אמונה. לעמוד בעיניים עצומות ולהאמין בדרך שלי. במסע שלי. בחיבור שלי. בקיומה של הדרך שלי גם בתהומות הכי עמוקים של האוקיינוס הכי שחור. גם כשנדמה שאין מצב. אין סיכוי. אין דרך. את זה אני לא עוברת בחיים "שם שם, על חוף הים, על הגבול הדק בין אדמה למים, בין המוכר והיציב, לפראי והדינמי. שם עומדים כשרוצים לחצות ים. ושם עוזבים את כל מה שידענו על חוקי הפיזיקה, מנטרלים כל ריח של ריאליזם רציונלי. ומאמינים בדרך שלנו".
"כדי להאמין באמת שאין ים שיטביע אותי, מוכרחים קודם להאמין שאין ארץ שתגן עלי"
לדבריה, "זה לא כזה פשוט כנראה. כי כדי להאמין באמת שאין ים שיטביע אותי, מוכרחים קודם להאמין שאין ארץ שתגן עלי. היציבות של האדמה היא אשליה בדיוק כמו גלי הים הסוערים. אז מה זה משנה בעצם בתוך מה אני הולכת. אין כלום חוץ מהדרך. מהמסע. והמסע הזה הוא הדרך מעבדות לחירות. משעבוד לגאולה. משתיקה קורבנית משעבדת, דרך פה - סח, לדיבור משוחרר של עוצמה".
קריעת ים סוף צילום: shutterstock
את דבריה חתמה הסופרת בקביעה כי האמונה החזקה הזאת מצליחה לפתוח את הים. "זה עושה בים דרך. במקומות שאין מפה ללכת לפיה, פשוט כי אין שם דרך. שם זה רק הים שלי, המסלול הפרטי שלי. נפתח בפני, ואז נסגר מאחורי. קובר בהינף גל את כל מה שרודף אותי. ובבוקר, בשקט שאחרי הסערה, מחזיר עד אלי לחוף, את כל מה שאבד לי".